ריאיון עם נבילה אספניולי, מספר חמש ברשימת חד"ש לכנסת

מראיינת: שרה אוסצקי-לזר

שבוע אחרי הבחירות וקולה של נבילה עדיין צרוד. כמעט חודשיים התרוצצה ברחבי הארץ ונפגשה עם אלפי אנשים. בסניפי המפלגה, בחוגי בית, במכללות ובכינוסים אקדמיים וציבוריים. 

 
– האם ציפו ממך לדבר בעיקר על ענייני נשים?
 
אני תמיד מדברת על פוליטיקה בכלל. גם כשאני נפגשת עם קבוצות נשים אני מדברת על פוליטיקה. יש לי גישה הוליסטית לכל הנושאים הקשורים לחיים שלנו בארץ. גם כשאני עוסקת בענייני נשים וחינוך, הרי בבסיס קיימות האמונה בזכויות אדם והתפיסה שלי באיזו חברה ובאיזו מדינה אני רוצה לחיות.
 
– האם בקמפיין הנוכחי הודגשה האג'נדה החברתית הפנימית וקצת פחות הנושא הפלסטיני?
 
אם את שואלת אנשים מה מדאיג אותם, הרי נכון שהמצב החברתי והכלכלי עומד בראש. אבל תפקידנו כאנשים פוליטיים הוא לעשות פוליטיזציה של הנושאים החברתיים ולקשר אותם עם הכיבוש והיעדר השלום ועם המדיניות הניאו-ליברלית שמחלישה את המוחלשים. גם הדאגות שאנשים מרגישים בהן יום-יום, כמו עוני, חוסר תעסוקה, דמי מחיה גבוהים, קשורות לטעמי למצב הפוליטי הכללי.
 
 
– איך הציבור מקבל את הקישור הזה? האם מאשימים את הפוליטיקאים הערבים שהם מתעסקים בענייני פלסטין ולא במצב הפנימי של החברה?
 
שמעתי את הטענות האלה. חלקן באות מהסתכלות שטחית ומחוסר הפוליטיזציה. אי-אפשר לדבר על אחד בלי השני, בשבילי הם קשורים, וכך ראיתי את תפקידי בקמפיין הזה. כשמסבירים בגובה העיניים אנשים מבינים את זה. כדי לטפל בבעיה צריך להבין את השורשים שלה. אי-אפשר לדרוש צדק חברתי בלי לדבר על הבעיה הפלסטינית. ראינו מה קרה למפלגת העבודה שניסתה להסתיר את הנושא הפוליטי. התייחסות שטחית לבעיות של כולנו גורמת לאנשים לחפש איזשהו כוכב עולה בכל פעם מחדש. בעיניי זו תוצאה של חוסר שיח פוליטי אמתי. אנשים מצביעים בלי להתייחס לקו הפוליטי של המפלגות.
 
– מה אמרת לאלו שלא רצו להצביע בטענה שאינם משפיעים?
 
זו לא תופעה כללית. בבחירות האלה הייתה אפילו עלייה מסוימת בכמה מקומות. למשל בנצרת עלה אחוז ההצבעה מ-48 ל-57. הנמנעים מהצבעה אינם בסל אחד. יש קבוצה קטנה שעקרונית לא רוצה להצביע כי אינה מכירה באופי הציוני של המדינה. רוב הנמנעים מסבירים זאת בכך שאין להם כוח פוליטי והצבעתם ממילא אינה משפיעה. בעיניי זו תעודת עניות לדמוקרטיה. זה שאנשים מוותרים על הזכות הבסיסית שלהם להיות משפיעים מראה על חוסר אמון במערכת, והמדינה חייבת להעלות את הנושא הזה לסדר היום שלה. גם אזרחים יהודים מאבדים את האמון ביכולתם להשפיע כאזרחים, וזו סכנה גדולה לדמוקרטיה או למה שנשאר ממנה.
מצד אחד הימין הישראלי פועל להדרת הערבים, ומצד שני הערבים מגלים התנהגות פוליטית שמדירה את עצמם – אלו שתי מגמות שאחת מזינה את השנייה, ואני מנסה להילחם בזה. לדעתי, השיח הימני הפוליטי דווקא צריך לחזק אותנו להשתתף. אני רוצה שאנשים יבינו שהתשובה ההולמת לימין היא ההשתתפות שלהם ולא ההימנעות. זה מה שניסיתי להסביר במהלך הקמפיין, מתוך ראייה היסטורית ועכשווית גם יחד. אנחנו, כמיעוט בתוך המולדת, התחלנו להתנהג כקולקטיב ביום האדמה, הקמנו מוסדות והצבענו באחוזים גבוהים – אלה התנהגויות שהביאו להקמת הגוש החוסם בממשלת רבין ולקידום תהליך השלום עם הפלסטינים. התקופה ההיא הייתה שיא בהשתתפות הפוליטית של הערבים בתוך המערכת. מאז החל השיח על "קבלת החלטות ברוב יהודי", שניסה להדיר אותנו מהמעורבות הפוליטית, מה שגרם בתורו להידרדרות בהשתתפות הפוליטית. אחרי 1996 הייתה עלייה של מצביעים כתוצאה מההרגשה שאנחנו משפיעים ואנחנו חלק מהכוח הפוליטי. אחרי אירועי 2000 – שוב ירידה מסיבית כתוצאה מהמכה הגדולה שקיבלנו מברק, שבו נתנו רוב הערבים את אמונם. כך שההתנהגות הפוליטית של היום היא חלק מתהליך ארוך ולא התחילה עכשיו. ניסיתי להראות לאנשים כמה חשוב שנמשיך להצביע, ומי שלא מצביע בעצם מצביע לטובת הצד השני. הקו הזה הביא בסופו של דבר לתוצאות בכמה מקומות.
 
– חד"ש תמיד יושבת באופוזיציה. איך את רואה את תפקיד מפלגות האופוזיציה בכנסת?
 
אנחנו בחד"ש נמשיך לנסות לחסום את התהליכים הימניים בכנסת. יש לנו תפקיד לשמור על הדמוקרטיה, למנוע חקיקה גזענית, לקשר בין הנושאים השונים ולבנות קואליציות בתחומים שבהם ניתן להגיע להסכמות. אין לי אשליה שיש קואליציה ברורה בין כל המפלגות שיהיו באופוזיציה, אבל צריך לחפש נקודות של שיתוף ושל ניסיון לבלום את הימין, את הגזענות ואת תהליכי הפשיזציה בכנסת ובחברה.
 
– האם תצליחו ליצור אופוזיציה חברתית עם מרץ והעבודה?
 
אנחנו ננסה, אבל אני לא בטוחה שהמפלגות הציוניות השמאליות יסכימו לכך. יש להן בעיה עם המפלגות הערביות, ויהיה להן קשה להיכנס למאבקים משותפים, למשל בנושא הנגב. אבל אני מקווה שכולם יהיו מסוגלים לראות את חשיבות השמירה על זכויות האזרחים המוחלשים בכלל והאזרחים הפלסטינים בתוכם. מקווה שזאת תהיה אג'נדה שסביבה נוכל לשתף פעולה.
 
– האם את רואה את עצמך מתחברת עם נשים ממפלגות ימניות למאבקים בנושאי נשים ובנושאים פמיניסטיים למשל?
 
אמרתי ואני אומרת כל הזמן, אין לי שום בעיה להתחבר עם אנשים שמקבלים אותי כמו שאני, שמקבלים את הפלסטיניות שלי ואת היותי אזרחית שווה בכל התחומים. אמשיך לפעול ליצור קישורים בנושאים החשובים לי, ובוודאי בנושאים פמיניסטיים. אבל לא אכנס לשותפות שמבטלת את קיומי. אם המפלגות הימניות מבטלות את קיומי אני לא רואה אפשרות לפעולה משותפת.
 
– מה ההערכה שלך? האם הממשלה הזאת תתקדם בשיחות עם הפלסטינים?
 
לפי מה שאני רואה, ביבי ינסה כמה שיוכל לסחוב אותנו עוד ועוד. ההתחברות עם ליברמן היא מכשול בפני השלום, אבל אני מקווה שהכוחות החדשים שייכנסו אִתו לקואליציה (שעדיין איננו יודעים את הרכבה) יוכלו ללחוץ בכיוון של חידוש המשא ומתן לקראת הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. אני לא בטוחה שזה יקרה.
 
– את לא מרגישה שקיפחו אותך כאישה? לא היית צריכה להיות ברביעייה הראשונה?
 
לא, אני לא מרגישה שום קיפוח. נכון שניסינו לקבל מקום גבוה יותר לנשים ברשימה לכנסת, אבל אני בחרתי להתמודד על המקום החמישי. אני רואה הצלחה בכך שהמפלגה הבטיחה שתהיה אישה בכנסת ה-19, ואני שמחה להיות האישה הזאת. שני הראשונים ברשימה אמורים להתפטר אחרי שנתיים ולפנות את מקומם. בינתיים אני ממשיכה לפעול כחלק מחד"ש, ויש לי הרבה מה ללמוד מהחברים שלי שמשרתים בכנסת. אני מקווה שאכנס מוכנה לפעילות מידית.
 
ימים ספורים לאחר הבחירות חזרה נבילה אספניולי לפעילות מלאה במרכז "אל-טופולה" שאותו הקימה בנצרת ב-1989, העוסק בחינוך לגיל הרך, בהעצמת נשים ובפעילות קהילתית רחבת היקף. אם יקיימו ראשי חד"ש את התחייבותם נראה אותה בכנסת בעוד כשנתיים, פעילה ונמרצת כהרגלה.
 
 
 

מאמרים נוספים במנבר הנוכחי: