תיאוריה וביקורת: במה ישראליתדו-שנתוןעריכה: יהודה שנהבעל אודות תיאוריה וביקורת הוא כתב-עת לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל. לתיאוריה הביקורתית שני פנים: פן אחד עוסק במציאות העכשווית ובמצבו של היחיד בתוכה. הוא שם דגש על האופנים שבהם מיוצגת המציאות בתחומי התרבות השונים ומבקש לחשוף את פעולתם של המנגנונים התרבותיים העוסקים בייצוג. הוא שואל על דפוסי השתתפותם של מנגנוני הייצוג בכינון הסדר החברתי ובשכפולם, או בעיצובם מחדש של יחסי הכוח בחברה. הפן האחר הוא ניסיון לתת דין וחשבון על הקשר בין עמדת הכותב בשדה תרבותי מוגדר ובסיטואציה היסטורית קונקרטית לבין מעשי המחקר, הפרשנות והכתיבה. ניסיון זה לביקורת עצמית, חלקי ככל שיהיה, מהווה תנאי שמאפשר, אבל גם מגביל, את תקפות הממצאים והפרשנות. העיון הביקורתי שואף לפתח כלי מחשבה אוניברסליים תוך תשומת-לב למורכבותו ולייחודו של המקומי, ואת העכשווי הוא מבקש להבין בהקשרו ההיסטורי. הוא מפתח את המחשבה כאופן של מעורבות חברתית, אינו מניח לה להסתגר בדלת אמות של פרטיות או במגדל שן אקדמי, וגם לא להסתגל לדרישות הריחוק שמכתיבה מתודה נטולת ערכים, ולפסקי הזמן שהיא נוטלת לעצמה מן ההוויה הפוליטית. פירוש המציאות וביקורתה הוא ייעודה המוצהר של האקדמיה, אך במציאות הנוכחית המערכת האקדמית תורמת לייצור ולשימור של ייצוגי מציאות דומיננטיים, יותר מאשר לפִענוחם ולחשיפת תפקידם האידיאולוגי, או ליצירת ייצוגי מציאות חלופיים. מחקרים מוזמנים, שרווחים במיוחד במסגרות ההכשרה הפרופסיונלית שבחסות האקדמיה, מספקים כלי עבודה והכשר מדעי לפעילותה של המערכת השלטונית ולשלוחותיה הביורוקרטיות, אשר מממנות הפקה והפצה של ייצוגי מציאות ומתרגמות אותם לדפוסי פעילות יומיומית. הדיסציפלינות במדעי החברה והרוח מתקשות אף הן להגיב באופן ביקורתי על המציאות העכשווית. מצד אחד הן נוטות להפשיט את העכשווי ממיידיותו, לזקק אותו מן האינטרסים והדחפים שהניעו אותו. מצד אחר הן נוטות, בעיקר בעִתות משבר, לשמש מקור של פרשנויות בזק, המספקות אִצטלות מלומדות לעמדות אינטרסנטיות. האקדמיה מפיצה, יחד עם אמצעי התקשורת ובאמצעותם, כלים לסידורו של החדש והבלתי מוכר בתוך מערכת הקואורדינטות הידועה של הסדר הישן, במונחים נוחים לעיכול של לקסיקון שליט. בשולי הממסד האקדמי והתרבותי בישראל עוסקים בכל זאת בביקורת, אך בין המעורבים בפעילות הביקורתית מתקיים בדרך כלל פיצול על פי נושאים, דיסציפלינות ושיטות מחקר. פיצול זה תורם לא רק לשוליות הקול, אלא אף לפגמים תיאורטיים הנובעים מהעדר דיון בינתחומי שיטתי ועקבי. כתב-העת תיאוריה וביקורת מבקש לתרום למילוי החסר הזה על ידי יצירת דיאלוג מתמשך בין חוקרים וכותבים בתוך האקדמיה ומחוצה לה. תיאוריה וביקורת הוא כתב-עת ישראלי, מפני שישראל – מקום, חברה, תרבות – היא ההקשר שבו צומח העיון, שאליו מכוונת הביקורת, אבל היא גם האופק המגביל את המחשבה. יתרה מזו, הבמה היא ישראלית, מפני שהעבודה האינטלקטואלית, שלה ישמש כתב-העת זירה ומסגרת, היא דרך השתתפות במשחק המורכב והמעיק של חיים בישראל. כתב-העת נוסד ונערך בידי "הקבוצה לתיאוריה וביקורת שליד מכון ון ליר בירושלים". המאמרים המתפרסמים בו מבטאים את דעת הכותבים בלבד, ואין הם משקפים את עמדות מכון ון ליר בירושלים. עורך : יהודה שנהב מועצת מערכת: גבריאל מוצקין, יו"ר | עדי אופיר (עורך מייסד) | אריאלה אזולאי | קציעה אלון | חגי בועז | שמעון בלס | דולי בן-חביב | מיכל בן-נפתלי | מיכל גבעוני | סיגל גולדין | אמל ג'מאל | ישראל גרשוני | יוסי דהאן | אייל דותן | קרולה הילפריך | עמליה זיו | חנן חבר | חיים חזן | שרה חינסקי ז"ל | יעקב ידגר | יוסי יונה | ניצה ינאי | טל כוכבי | ג'אד נאמן | יצחק ספורטא | הוניידה ע'אנם | רבקה פלדחי | טובה רוזן | אורי רם | חגי רם | רונן שמיר | מערכת מצומצמת: גבריאל מוצקין – יו"ר, גדי אלגזי, איתן בר יוסף, אמל ג'מאל, חנה הרצוג, יוסי יונה, רבקה פלדחי, יהודה שנהב חזרה |
