דעה: ממשלה חדשה – הזדמנות לגישה חדשה לדיור ציבורי?

דעה: ממשלה חדשה – הזדמנות לגישה חדשה לדיור ציבורי?

דמה לדיור הציבורי ולמעמד הביניים? ואיך זה קשור לפוסטקפיטליזם?
ד"ר שני בר-טוביה בוחנת את התבססות הרעיון של דיור ציבורי אוניברסלי בשיח הציבורי, את חשיבותו ואת מעלותיו.

ניעור האבק מעל המערכת הפוליטית בחודשים האחרונים ניכר גם בתחום הדיור. בין היתר, כינונה של ממשלה חדשה שבה שרי האוצר והשיכון שניהם עולים, והצטרפותה לכנסת של נעמה לזימי, שעסקה בעבר לא מעט בנושא הדיור הציבורי, הזריקו מרץ למאבק למען דיור ציבורי בישראל.

בהפגנות מול ביתו של שר הבינוי והשיכון זאב אלקין ובהתבטאויות של חה"כ לזימי בישיבות בכנסת, במדיה החברתית ובתקשורת, כיכב מונח שעד כה לא היה נפוץ מאוד בישראל: דיור ציבורי אוניברסלי. בקצרה, בניגוד למדיניות של דיור ציבורי כמענה לעניים ביותר בחברה, זוהי דרישה לדיור ציבורי שנותן מענה לאוכלוסיות רחבות, כולל מעמד הביניים.

הדרישה לדיור ציבורי אוניברסלי היא ביטוי לתפיסה שלפיה דיור הוא צורך אנושי בסיסי, ולכן היחס אליו לא צריך להיות כאל סחורה. פרויקט "פוסטקפיטליזם" במכון ון ליר מקדם תפיסה שכזו כבר שנים אחדות, ולא רק בנושא הדיור. הפרויקט שם לו למטרה לעודד חשיבה כלכלית חדשה, העוסקת בקידום תכליות אנושיות במקום במקסום רווחים – תכליות כגון בריאות, חינוך, פנאי, אנרגיה מתחדשת ועוד – באמצעות עבודה עם חוקרים וחוקרות, ארגוני החברה האזרחית, סופרים וסופרות ועוד.

שינוי הגישה לדיור ציבורי בישראל, שינוי שישקף תפיסה כזו של דיור כתכלית אנושית ולא כנדל"ן, הוא שינוי חשוב, דחוף ואפשרי. ירון הופמן-דישון, חוקר ממרכז אדוה, אשר שיתוף הפעולה בינו לבין מכון ון ליר בנושא דיור ציבורי אוניברסלי נמשך זה שנתיים, עמד על כך בשני אירועים שהתקיימו במכון לאחרונה. בדיון מקוון בהשתתפות ארגוני החברה האזרחית, ארגונים אשר עימם המכון משתף פעולה לצורך פיתוח פרקטיקות פוסטקפיטליסטיות בתחומים מגוונים, הסביר הופמן-דישון שבמציאות הנוכחית בישראל גם מעמד הביניים סובל. למעט אוכלוסייה אמידה מאוד ומצומצמת מאוד, עבור רוב הציבור רכישת דירה משמעותה "משכנתא שיוצרת שיעבוד של החזר חוב לכל החיים ומעמידה סיכון מתמיד."

המטרה של הפרויקט המשותף של מרכז אדוה ומכון ון ליר, כפי שהסביר הופמן-דישון בדיון המקוון, היא לשרטט אלטרנטיבה למצב הזה ולהראות שתפיסה של דיור כהשקעה ציבורית ולא כסחורה (כמו שכיום נתפסים בישראל במידה רבה חינוך ובריאות) היא לא רק חשובה אלא גם אפשרית. מודלים של דיור ציבורי אוניברסלי מרחבי העולם שמיושמים בהצלחה (ולא, לא רק במדינות סקנדינביה) מראים זאת באופן ברור.

שבועות מספר לפני כן, בדיון תחת כיפת השמיים שהתקיים מיד לאחר הקרנת פרק מהסדרה התיעודית "המדריך לג'נטריפיקציה", קשר הופמן-דישון, וכמוהו יוצרי ויוצרות הסדרה והמשתתפים והמשתתפות האחרים בפאנל, בין כשלי הדיור הציבורי בישראל לבין המתחים הלאומיים ביפו ובערים המעורבות האחרות בישראל. גם באירוע אחר שהתקיים במכון, ושעסק באופן רחב יותר בצעירים ערבים בישראל של היום, כיכב נושא הדיור.

מהדיונים הללו עלה בבירור: בישראל מצוקת הדיור נקשרת למתחים מעמדיים ולאומיים באופן שהופך אותה לחבית נפץ שדחוף לנטרל. האם הממשלה החדשה תבחר לעשות זאת ברצינות? והאם היא תבחר לעשות זאת באמצעות דיור ציבורי אוניברסלי, שהוכיח את עצמו בערים אחרות בעולם? יש סיבות טובות להטיל בכך ספק, אך בהחלט ייתכן שמאבק מתחדש לדיור ציבורי, שיציב במרכזו דרישה לדיור ציבורי אוניברסלי, יצליח לדחוף לכיוון הזה.

 

פרסום: 30.8.21
כתבה: ד"ר שני בר-טוביה
צילום: Carla Martinesi

לכתבות נוספות >>>

הצטרפות לרשימת התפוצה