התוכניות "דעת חברה ורוח" ו"אפיקי דעת"

ראש פרויקט: דפנה שרייבר; שנות פעילות: 2003-2011

במסגרת מחויבותו של המכון לצמצום הפערים ולהפחתת המתחים בין קבוצות בחברה הישראלית, ולקידום האוריינות במדעי הרוח והחברה, הפעיל המכון במשך שמונה שנים פרויקט העשרה פורץ דרך במדעי הרוח והחברה הכלליים. מטרת הפרויקט הייתה לתת בידי מערכת החינוך התורנית-ציונית כלים להתמודדות עם אתגרי התרבות המערבית המודרנית, באמצעות הקניית ידע על המודרנה ועל התהליכים המרכזיים שעיצבו אותה ושפועלים בתוכה, ומתוך חיפוש פתרון לבעיית הדואליות של שפת החינוך – המצויה בין העולם התורני לבין העולם הכללי. תוכנית "דעת חברה ורוח" פעלה במכון בשנים 2003–2009, והייתה מיועדת לבכירים במערכת החינוך התורנית-ציונית: ראשי ישיבות תיכוניות, ראשי אולפנות ומחנכים בכירים במוסדות אלה. 

 
בעקבות הצלחת התוכנית נפתחה בשנת 2009 תוכנית "אפיקי דעת", שיועדה לראשי ישיבות הסדר ולרבנים-מורים בישיבות הסדר מכל רחבי הארץ. תוכנית זו פעלה במכון במשך שלוש שנים. התוכנית נתנה מענה מכריע לקונפליקט ולמשבר האמון העמוק שהחל לפקוד באותה עת את ישיבות ההסדר, משבר הנובע מהמרחק הפוליטי שבין אוכלוסיית הלומדים והמלמדים בישיבות ההסדר לבין עמדות ממשלות ישראל, ומחייב התמודדות של ציבור המלמדים בישיבות הסדר עם תהיות התלמידים לגבי שירות בצה"ל ועם שאלת הסרבנות למילוי פקודות הקשורות בתהליך השלום ובהסכמים מדיניים. 
 
התוכנית נחלקה לארבעה אשכולות תוכן: 
אשכול היסטורי: התגבשותה של המודרנה, השינויים שחוללה ומאפייניה מן המאה השבע-עשרה ועד ימינו. 
אשכול פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה, מדע המדינה): הרעיונות הגדולים שעיצבו את השינויים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים בעידן המודרני והגלובלי. 
אשכול פילוסופי: אידיאות, תיאוריות ורעיונות המאפיינים את החשיבה הפילוסופית בעידן המודרני והפוסטמודרני. 
אשכול תרבותי: ביטויים מעשיים שונים של ההוויה המודרנית, בעיקר בתחומי הספרות, האמנות, הקולנוע והתיאטרון. 
 
בתשעת מחזורי הפרויקט השתתפו 150 מחנכים מכל רחבי הארץ. בוגרי התוכניות מעידים כי הן ענו על צורך וצמא גדול לידע כללי בתחומי מדעי הרוח והחברה. הצלחתן באה לידי ביטוי בהכנסתם של התכנים שנלמדו לשיח החינוכי ברוב מוסדות החינוך שראשיהם השתתפו בהן, בפרויקטים שפעלו בעקבותיהן (כדוגמת מכנה משותף קישור), וכן בקשר המתמשך של הבוגרים למסגרות פעילות שונות במכון ון ליר בירושלים, ובהן תוכניות המשך ייעודיות.
 
התוכניות התקיימו בסיוע המגבית היהודית המאוחדת – הפדרציה, ניו יורק וקרן לוי לאסן.