במדינת רווחה אמורה הממשלה להעביר משאבים לקבוצות חלשות באוכלוסייה כדי לצמצם את הפערים בין עשירים לעניים. אחת הדרכים לעשות זאת היא העברת מענקים ממשרד הפנים לרשויות המקומיות, ובעיקר מענק האיזון.

בשנת 2004 החל משרד הפנים להקצות את מענקי האיזון בהתאם להמלצות ועדת גדיש. מטרתו של מחקר זה לבחון את ההמלצות ואת השפעתן על הדרך שבה מענקי האיזון ממלאים את ייעודם. הבדיקה נעשית מתוך הבחנה בין מגזרים במשק הישראלי (ערבים, דרוזים ויהודים) ובין אזורים גיאוגרפיים (מרכז, פריפריה ואזורי יהודה ושומרון).

תוצאות המחקר הן: (א) חל גידול במענקים הניתנים לקבוצת הרשויות החלשות מבחינה חברתית–כלכלית (ארבעת האשכולות החברתיים–כלכליים הנמוכים) לעומת המענקים הניתנים לרשויות החזקות, אך בתוך הקבוצה של ארבעת האשכולות החלשים אין הבדל, ולכן הרשויות החלשות ביותר מתקשות לתת לתושביהן שירותים נאותים; (ב) הפער שהיה קיים בעבר בין רשויות מקומיות ערביות לרשויות יהודיות שאינן נמצאות ביהודה ושומרון (להלן: יו"ש) הולך וקטן, ולקראת 2010 הוא אמור להיעלם (טרם פורסמו נתונים לשנה זו, וראו עוד על כך בהמשך); (ג) המענקים הניתנים לרשויות ביו"ש גבוהים במידה ניכרת מאלה שניתנים לשאר הרשויות. חשוב לציין שלא מדובר בפער זמני, שכן על פי הקריטריונים של משרד הפנים, הרשויות ביו"ש נחשבות כולן יישובי קו עימות, ולכן צפוי שהן ימשיכו לקבל את מענק מוגדל; (ד) המלצות גדיש פגעו ברשויות בפריפריה. בעבר קיבלו רשויות אלה מענקים מוגדלים בשל היותן באזורי עדיפות לאומית, אך משנת 2007 בוטלו התוספות בעקבות פסיקת בג"ץ שהעדפת אזורים אלה מקפחת את הרשויות הערביות. לכן היום רמת הפריפריאליות של הרשויות אינה קריטריון בחלוקת מענק האיזון. לסיום חשוב לציין שהמעבר לחלוקת מענקי איזון לפי הקריטריונים של ועדת גדיש אמנם צמצם את הפערים בין הרשויות בישראל, אך לא ביטל אותם. עדיין קיימים פערים גדולים בתחומים רבים, ויש לטפל בהם.