מאמר זה מתמקד ביצירות שנוצרו בזמן ההתנתקות ובעקבותיה, ובוחן באמצעותן את ייצוג ההתנחלות בקולנוע ובספרות של במאים וכותבים מהציבור הדתי-לאומי בישראל. הפרקטיקות השונות של הבניית המרחב של ההתנחלות בכל יצירה ויצירה משקפות קולות שונים במפעל ההתנחלות, לא רק בשאלת מעמדה של ההתנחלות עצמה אלא בשאלת היחסים בין ציבור המתנחלים לבין המדינה ובין תפיסות דתיות לתפיסות לאומיות. לצד הניסיון להצביע על קולות שונים במפעל ההתנחלות עצמו, המאמר מבקש לעורר חשיבה ביקורתית על הזיהוי הרווח בשיח הישראלי בין עמדות ציוניות-דתיות לבין הזדהות עם מפעל ההתנחלות.