בניית תיאוריה של המרחב החברתי מחייבת הינתקות מן התיאוריה המרקסיסטית בשורת עניינים. ראשית, מן הנטייה להעדיף ישויות חומריות (במקרה זה – הקבוצות הממשיות, שאת מספרן, גבולותיהן, חבריהן וכו' מתיימרים להגדיר) על חשבון יחסים; שנית, הינתקות מן האשליה האינטלקטואליסטית, שבגללה מתייחסים למעמד התיאורטי – שאותו מגדיר המלומד – כאילו הוא מעמד ממשי, קבוצה מגויסת בפועל; שלישית, הינתקות מן האקונומיזם, המוביל לרדוקציה של השדה החברתי, שהוא מרחב רב-ממדי, לשדה הכלכלי גרידא, כלומר לתחום יחסי הייצור הכלכלי, שנחשבים בתפיסה האקונומיסטית לקואורדינטות הבלעדיות המגדירות את העמדה החברתית. ולבסוף, הינתקות מן האובייקטיביזם הכרוך באינטלקאוטליזם ומוביל להתעלמות מהמאבקים הסמליים המתרחשים בשדות השונים – מאבקים על עצם ייצוגו של העולם החברתי ובייחוד על קביעת המדרג בתוך כל שדה ושדה ובין השדות השונים…