המאמר עוסק בהולדה לאחר המוות מזרעו של מת, ובמוקדו ניצבת שאלת כוח העמידה של נרטיבים לאומיים במציאות תרבותית משתנה. מי הם הוריו של ילד שנולד בנסיבות כאלה? האם גבר מת יכול להיות אב? האם הוריו של הילד הם האנשים שיזמו את הבאתו לעולם ועתידים לגדל אותו? האם הורות היא קטגוריה גנטית ומהותית או ביצועית ופרפורמטיבית? המאמר מציג את ההורות הישראלית (ולא רק את זו הישראלית) כרעיון אידאולוגי ולא "טבעי". לטענת טריגר, הוריו של המת, שמבקשים להביא לעולם נכד מזרע בנם, פועלים במסגרת ה"ביו-כוח" של השלטונות, במושגיו של פוקו; ואילו המדינה, שמאפשרת את התהליך, פועלת מתוך אידאולוגיה פרוֹ-נָטָליסטית, שיח של הנצחה ושיקולים הלכתיים. עקרון טובת הילד, שאמור להילקח בחשבון במסגרת ההחלטה אם לאשר הולדה מזרעו של גבר מת, נדחק כאן לשוליים – שוליות הנגזרת ממסגור ההולדה לאחר המוות בתוך אידאולוגיית ההנצחה וההמשכיות.