מטרתו של מאמר זה לבחון את תהליך ההתמזרחות. המחקר על אתניות בחברה בישראל התמקד ב"מזרחים" וב"מזרחיוּת" וביקש לערער את הדיכוטומיה ההיררכית בין אשכנזיוּת למזרחיוּת, וכן את האופן שבו האשכנזים ייצרו וייצגו את המזרחים ואת המזרחיות. מחקרים נוספים בחנו את האשכנזיות ואת תהליך ה"השתכנזות". ואולם, מחקרים על תהליך ההתמזרחות כמעט אינם בנמצא. מחקר זה מראה כי בניגוד להנחה הרווחה שהמעבר (pass) מתרחש ממזרחיות לאשכנזיות, ייתכן תהליך הפוך של אימוץ ההתנהגות והזהות המזרחיות. המאמר מבוסס על מחקר שנערך בקרב שתי חטיבות חיל רגלים בצה"ל: חטיבת גולני, אשר נתפסת מזרחית, וחטיבת הצנחנים, אשר נתפסת אשכנזית. מתוך התמקדות בחטיבת גולני, המחברת בוחנת את תהליך ההתמזרחות דרך פרפורמנס של פרקטיקות תרבות. טענתה היא שהחיילים לומדים ומאמצים את התרבות הארגונית האתנית של החטיבה ובכך מייצרים זהות אלטרנטיבית לזהות ההגמונית הדומיננטית, ומאתגרים את הסטיגמטיות של הזהות המזרחית.