♦ ברכה חיוטין ומיכאל חיוטין, 2010. אדריכלות החברה האוטופית: קיבוץ ומושב, ירושלים: מאגנס.
♦ כהנא פרדי, 2011. לא עיר לא כפר: האדריכלות של הקיבוץ 1910–1990, רמת אפעל: יד טבנקין.

הקיבוץ, הווי החיים הקיבוצי והאידיאולוגיה הקיבוצית הם מושא לדיון ער שמתנהל בשנים האחרונות וזוכה למגוון ביטויים בתרבות המקומית — בספרות, במחקר, בקולנוע ובאמנות. הדיון נע על הספקטרום שבין ביקורת קשה על ההוויה הקיבוצית וסלידה מגילויים שונים שלה לבין גלוריפיקציה, נוסטלגיה וגעגועים לאותן תופעות עצמן, לפעמים אף באותו טקסט או מוצר תרבות. לא פעם יוצרי הטקסטים הכתובים והחזותיים על הקיבוץ הם עצמם בני קיבוץ, והתייחסותם מבוססת על ניסיון אישי ועל חוויות ילדות. מעמדם ומקומם של היוצרים ושל משפחותיהם בחברה הקיבוצית קובעים אף הם את עמדתו של הטקסט. הסנטימנט כלפי הקיבוץ משתרע בין אכזבה וצער על תופעה שצמחה בראשיתה מסוציאליזם הומניסטי ותמים והפכה באחריתה לסוג של דוקטרינה אגליטרית מכנית ודכאנית, לבין התרפקות על ערכיו של הקיבוץ ה"קלאסי", כגון שורשיות, חריצות וצניעות. כך או כך, המכנה המשותף לכל העוסקים בקיבוץ הוא היחס אליו, בצער או בשמחה לאיד, כאל תופעה היסטורית המצויה זה מכבר בעבר בתודעה הפרטית והקולקטיבית…