המסה של גלעד רייך מקדימה את תיק העבודות שאצר במיוחד לגיליון זה – יצירות של אמנים יהודים-ישראלים העוסקים בעיר הפלסטינית רוואבי, ההולכת ומוקמת בשטח A, מצפון לרמאללה. מבקריה של רוואבי רואים בה מיזם כלכלי הנועד להבנות בורגנות פלסטינית המבוססת על צרכנות וקידום אישי, ועושה זאת על ידי מחיקת הכיבוש מהשיח הציבורי ומהמרחב הפיזי; אין פלא שרוואבי מכונה לעתים "התנחלות פלסטינית". בעקבות שיחות שניהל עם האמנים גסטון צבי איצקוביץ, ניר עברון ואתי שוורץ — שעבדו בעיר ותיעדו אותה — מבקש רייך לברר כיצד הדמיון של רוואבי לעיר מודיעין או לשכונת הר חומה משפיע על התפיסות הסטריאוטיפיות שדרכן רואים הישראלים את הפלסטינים; מהי המשמעות של מהלך אדריכלי-מרחבי דורסני כזה כשהוא נעשה על ידי הפלסטינים עצמם בשם מטרות לאומיות; ומהי תגובתם לטענות שיצירתם נסמכת על מציצנות, תחושת אדנות וניצול.