רבות נכתב על הקשרים המהותיים בין מעשה ההתיישבות לבין תיאולוגיה משיחית בהתנחלויות בגדה המערבית. בתיאולוגיה זו, שמזוהה במיוחד עם גוש אמונים, הגאולה נקשרת לחיבור פיזי בין היהודים וארץ ישראל, חיבור בעל משמעויות מטפיזיות שאמור להניע את ההיסטוריה אל עבר מימושה הסופי. כיום יש בקרב אוכלוסיית המתנחלים האמוניים מגוון גישות משיחיות העוסקות, בין היתר, במשמעות הגאולה ובקשריה לאדמה ולמדינת ישראל. גוש אמונים חדל להתקיים כתנועה מאוחדת בתחילת שנות השמונים, אולם הוא שרד כמושג המתייחס לאוכלוסיית המתנחלים האמוניים בכללותה. מאמר זה, המבוסס על מחקר אתנוגרפי, מפנה את תשומת הלב לשינויים עכשוויים בקרב מתנחלים אמוניים. על ידי סקירה של תצורות שונות של משיחיות בקרב מתנחלים, המאמר טוען כי המשיחיות נותרה כוח מרכזי במפעל ההתנחלויות, אך היא מגוונת יותר מבעבר. לבסוף, המאמר מעלה את אפשרות צמיחתה של משיחיות פוסט-ציונית בקרב מתנחלים.