מאמר זה עוסק באופני הביטוי, ההתארגנות והפעולה בסְפָרִיפֶרְיָה העירונית במהלך מחאת האוהלים בקיץ 2011, ומתמקד בשלושה מאהלים שפעלו בשוליים הגיאוגרפיים והחברתיים של העיר תל אביב–יפו: בשכונת התקווה, בגינת לוינסקי ובגן השניים ביפו. המאמר מנתח את סוגיית האקטיביזם בפריפריה העירונית באמצעות כמה מושגים מרכזיים: אקטיביזם, ספריפריה, רשתות תקשורת וייצוגי מחאה. באמצעות מושגים אלו, על בסיס מחקר אתנוגרפי באחד המאהלים, ובעזרתן של אינפורמנטיות שהיו פעילות במאהלים האחרים, המחבר בונה דיון בהרכבם ובזהותם של המשתתפים בפעילות. מתוך דיון זה הוא בוחן את המפגש בין אקטיביסטים "חדשים" ל"ותיקים", את הסוגיות שנדונו והתביעות שהועלו, ואת האקטיביזם שהתפתח לאחר פירוק המאהלים. הממצאים מלמדים על ייחודיותה של הספריפריה העירונית לעומת מחאות אוהלים קודמות, ועל דרך עבודת הגיבוש והחיבור בין פעילים, שנעשתה לא רק באופן דיגיטלי אלא גם בצורות מסורתיות. על רקע הממצאים, המאמר מצביע על המשמעויות העתידיות של חיבורים בין מאבקים ובין פעילים בעלי זהות שונה, אשר פורצים את גבולות השיח האתנו-לאומי והאתנו-מעמדי הקיים.