במסה זו אני בוחנת שני מאגרים של תצלומים כדי להתחקות באמצעותם על ייצוגו הוויזואלי של הגוף היהודי–הודי — בפרק זמן אחד, בשני מרחבים גיאוגרפיים. מאגר אחד הוא האלבום קהילות ומשפחות קוצ'ין בעין המצלמה בהוצאת מרכז מורשת יהדות קוצ'ין (שחף 2014), הכולל תצלומים מהשנים 1950-1940 שבהם תיעדו בני הקהילה את עצמם לפני עלייתם ארצה. בשל תהליך העלייה הארוך, ברור כי הידיעה בדבר העלייה המתוכננת לישראל ריחפה זמן רב באוויר. אין ספק שתצלומים ייצוגיים אלו, שצולמו לעתים בנוכחות שליחים שונים מישראל, נתפסו כתעודת הזהות החזותית של הקהילה.
המאגר השני כולל תצלומים רשמיים המוצגים באתר לשכת העיתונות הממשלתית ומתעדים את רגעי המפגש של העולים מהודו עם המרחב הישראלי. תצלומים אלו מציגים דימויים חזותיים סותרים של הגוף היהודי: מאחורי דימוי הגוף הכהה, העוטה בד (שנחשב בעיניים מערביות ללבוש נשי ולעתים אינו נחשב כלל לבגד ממש) ניצב דימוי אחר, שאיננו מיוצג בתצלומים בפועל אבל הכמיהה אליו חולשת על הצילום. זהו הגוף הציוני, החסון והבהיר, נציגּה של אידיאולוגיה אירופוצנטרית ומוגזעת.