"نهاية التاريخ" والوعي التاريخيّ الدوغمائيّ: روسيا ، إسرائيل والماضي اليهوديّ–السوفيتيّ

מסה זו מציעה דיון השוואתי על רוסיה וישראל המתמקד בדפוסים של פרשנות היסטורית. במישור התיאורטי עוסקת המסה בהשפעתה של חשיבה היסטורית דוגמטית, המאמצת מושגים ברורים אך חד־ממדיים – ועל כן מנותקים מהמציאות – של דיכוי ושחרור, כישלון ותיקון. סוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים של המאה העשרים, ובמיוחד שנת 1991 על אירועיה הסוערים, היו מעין תור הזהב של צורת מחשבה זו. מה שהתחיל לכאורה בשחרור ותיקון מוחלטים נוסח "קץ ההיסטוריה", נשא למעשה זרעים של מגמות דכאניות ואנטי־הומניסטיות – לא משום שהכוחות הליברליים והקפיטליסטיים שידם הייתה על העליונה באותה עת שאפו לקדם מגמות כאלה, אלא משום שהמגמות הללו היו פועל יוצא בלתי נמנע של הפרשנות הדוגמטית של העבר וההווה. במישור התמטי שלה דנה המסה בהקשר אחד שהיה משותף במובהק לרוסיה ולישראל: יהודי ברית המועצות. המסה מבקשת לערער על הפרשנות הדוגמטית הרווחת הרואה בהתפרקות ברית המועצות ניצחון של המאבק על "שחרור" היהודים שם, בטענה כי פרשנות זו משטיחה את הסיפור ההיסטורי שלהם ומזינה פרשנויות־על כוחניות ולאומניות בישראל של היום.