דברים שרואים מאנקרה: הבחירות בישראל בעיניים טורקיות

שעות אחדות לאחר סגירת הקלפיות בישראל, בטורקיה לא מיהרו לשמוח, להספיד את בנימין נתניהו או לתלות תקוות במי מיריביו. לצד כותרות על היחלשותו, אנו מוצאים גם דיווחים על "המבוי הסתום" ועל חוסר ההכרעה, המדגישים את הדרך שעוד נותרה ואת הזמן שעוד יידרש עד להקמת ממשלה. הסיקור העיתונאי הדרוך של הנעשה בישראל חושף מגוון קולות אך גם דאגה החורגת משאלת זהותו של ראש הממשלה הבא: האם הבחירות יפתחו פתח לשינוי במדיניות הישראלית, או שהעימותים המערערים את האזור יימשכו גם תחת הנהגה אחרת? עבור טורקיה, הרואה ביציבות אזורית בסיס לשגשוג כלכלי ולהרחבת השפעתה המדינית, התשובה נוגעת ישירות לעתידה.

בשבועות שקדמו לבחירות ניכרה בשיח הטורקי דריכות שחצתה מחנות פוליטיים. לצד ההבדלים בשפה ובנקודת המבט, קולות שונים הביעו ספק אם החלפת נתניהו תביא לשינוי של ממש. כך למשל, בטור הדעה תחת הכותרת "הבחירות בישראל והקו המדמם שאינו משתנה" בעיתון Türkiye, נבחנה האפשרות הזאת מפרספקטיבה של המתרחש בעזה, הטרור היהודי בהתנחלויות וזכויות הפלסטינים. בכתבה "ישראל הולכת לקלפי: עתיד נתניהו, פלסטין ופוליטיקת המלחמה" באתר השמאל הקומוניסטי soL, הודגש שההתנגדות לנתניהו בתוך ישראל אינה מבטאת בהכרח התנגדות למדיניות הצבאית והביטחונית או למלחמה. ואילו נאמיק טאן, שכיהן כשגריר טורקיה בישראל בשנים 2007 עד 2009, הסביר במאמרו "ב־27 באוקטובר ייערכו בחירות בישראל: מה ישתנה?" באתר T24 כי אין מדובר בחילופי שלטון בין ימין לשמאל, אלא בהתמודדות מול אופוזיציה מגוונת שההתנגדות לנתניהו מחברת בין חלקיה. מכיוונים שונים עלתה אפוא שאלה משותפת: עד כמה שינוי בהנהגה עשוי לשנות גם את המדיניות?

במאמרו במדיאסקופ (Medyascope), פלטפורמת חדשות ופרשנות עצמאית שהקים העיתונאי רושן צ׳אקיר (Ruşen Çakır), שאל ד"ר גולנר קירנאלי (Gülener Kırnalı), חוקר מדע המדינה ועיתונאי, "מה לנו ולבחירות בישראל?" התשובה שנתן הייתה כי הבחירות נוגעות ישירות לביטחונה ולכלכלתה של טורקיה. עתיד סוריה, האפשרות להסלמה נוספת מול איראן ומאזן הכוחות במזרח הים התיכון קושרים את הנעשה בישראל לאינטרסים טורקיים מובהקים. התרחבות המלחמה עלולה לפגוע בביטחון הגבולות, לייקר אנרגיה ולשבש נתיבי מסחר. לצד החששות הללו, הסוגיה הפלסטינית נותרת מוקד מרכזי של ביקורת מוסרית ופוליטית. אף שאלו נקודות מוצא שונות לבחינת הבחירות - הדאגה לפלסטינים והדאגה לביטחונה ולמעמדה של טורקיה - שתיהן מובילות לאותה תהייה בדבר הנכונות של ממשלה ישראלית חדשה לשנות כיוון.

מעניין לראות כי הסיקור הטורקי העניק בולטות מיוחדת להישגי המפלגות הערביות. "הפתעה גדולה בבחירות בישראל: גורלו של נתניהו בידי הערבים", הכריז ייני שפאק (Yeni Şafak), המקורב לשלטון ארדואן. הכותרת מבליטה את האפשרות שהמפלגות המייצגות את הפלסטינים אזרחי ישראל ימלאו תפקיד מכריע בהחלפת נתניהו, ומעניקה להישגן משמעות החורגת מחשבון המנדטים. הכינוי "פלסטינים אזרחי ישראל" הרווח בסיקור אינו מקרי, ומבקש לחבר אותם לסיפור הפלסטיני הרחב. בעקבות הבחירות הם מוצגים כבעלי יכולת להשפיע, ולא רק כמי שמושפעים ממדיניות ישראל. עם זאת, ברור גם לכותבים, והם בהחלט מפנים את תשומת הלב לכך, הפער הגדול בישראל בין הצורך בקולותיהם של ערביי ישראל לבין ההסתייגות מכניסתם לקואליציה ומשותפות פוליטית עימם, והם מביעים ספק באשר לנכונותה של הנהגה ישראלית חלופית להכיר בהם כשותפים פוליטיים לגיטימיים.

נקודת מפגש בולטת בין מחנות בפוליטיקה הטורקית החלוקים ביניהם עמוקות, היא דמותו השלילית של ראש ממשלת ישראל. קריאותיו של נתניהו לצאת ולהצביע מתוארות כביטויי בהלה; בקשותיו לתמיכת טראמפ מוצגות כסימני נואשות, וההתמודדות כולה - כמאבק הישרדות אישי. הכותבים מצביעים על היחלשות כוחו, אם כי אינם ממהרים להספיד את שלטונו. כך, בסוזג׳ו (Sözcü) האופוזיציוני נכתב כי "התוצאות הראשונות הוציאו את נתניהו מדעתו".

אולם הגישה השלילית כלפי נתניהו חורגת מן הסגנון הדרמטי של הכותרות. בקשת רחבה של כלי תקשורת - מן השידור הממלכתי והעיתונות הקרובה לארדואן ועד לבמות ליברליות ולעיתונות השמאל - הוא מוצג כאחראי להרג ולהרס האזור וכמנהיג שהישרדותו הפוליטית כרוכה בהמשך מעשי העוולה באזור. ב־TRT Haber הממלכתי הוא מתואר כמי שידיו מגואלות בדם וכ"מבצע רצח עם". הנימוקים והסגנון משתנים, אך העוינות כלפיו חוצה את קווי המחלוקת הפנימיים.

ראוי לציין כי אחדים מהכותבים מכירים היטב את ההבדלים בתוך ישראל, ואינם משוכנעים שאלה יתורגמו לשינוי אזורי. הם אינם מזהים באופן אוטומטי את האופוזיציה לנתניהו עם מתינות מדינית. בכתבתה של גולסן סולאקר (Gülsen Solaker), עיתונאית הפועלת באנקרה, "אם נתניהו ילך, האם יחסי טורקיה וישראל ישתפרו?" שפורסמה ב־DW Türkçe, מוצגים הבדלים בין בנט, המדגיש את האיום הטורקי, לבין לפיד, המבקש לבחון אפשרות להפחתת המתיחות. לצד זאת מובאות הסתייגויותיו של איזנקוט מההשפעה הטורקית בסוריה ובעזה. הכותבים מבחינים בין שינוי בסגנון ובנכונות לייצר תקשורת דיפלומטית תקינה בין שתי המדינות לבין שינוי מהותי בתפיסות הביטחון. ממשלה אחרת עשויה אומנם לפתוח ערוץ דיפלומטי ולסייע בניהול משברים, אך המחלוקות שיצרו את המשברים האלה נותרות בעינן.

על אף שבטורקיה לא ממהרים להספיד את נתניהו ומכירים גם בקשיים הצפויים מול הנהגה אחרת, סיום כהונתו עשוי להקל יצירת תקשורת אחרת בין ישראל לטורקיה. אפשרות זו עלתה גם בהתבטאויות ההנהגה הטורקית לפני הבחירות. בריאיון להאדלי גמבל בתוכנית "On the Record" של The National, שפורסם ב־10 ביולי 2026, אמר שר החוץ האקאן פידאן כי "אין סיבה לעימות גלוי" בין שתי המדינות. לצד תיאור ממשלת נתניהו כנטל על ישראל וכאיום על הביטחון האזורי והבין־לאומי, הוא האשים את נתניהו ואת חלק מיריביו בחיפוש אחר אויב חדש לקראת הבחירות, אך הבחין בינם לבין קולות אחרים בישראל בעלי תבונה וחשיבה אסטרטגית. כשנשאל אם אפשר לדון עם נתניהו בשינוי תפיסת הביטחון הישראלית, השיב: "נקווה שתהיה ממשלה טובה יותר". מאוחר יותר הביע ציפייה מסויגת יותר: ממשלה חדשה עשויה לאפשר דיאלוג והתקדמות בנושאים מסוימים, אף שאין לצפות לשינוי גדול במדיניות החוץ הישראלית. 

גם ארדואן, בריאיון לניוזוויק בספטמבר, הבהיר את ההבדל בין מחלוקת מדינית לבין עוינות כלפי חברה שלמה, וטרח להדגיש שאין לטורקיה עוינות כלפי הציבור הישראלי, וכי התנגדותו מופנית למדיניות ישראלית המנוגדת למשפט הבין־לאומי והמעמיקה את אי־היציבות האזורית. גם כשנשאל על אודות קמפיין הליכוד שבו הוצג כחלק ממחנה האויבים לצד מנהיג איראן מוג'תבא חמינאי, מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם וראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני (תחת הכותרת "הם רוצים שנתניהו יפסיד, אל תיתנו להם לנצח"), הוא הגיב באיפוק יחסית כשהוא קושר את השיח הזה לפוליטיקה הפנימית ולאווירת הבחירות בישראל, ונמנע מהחרפת העימות.

על רקע העוינות החריפה לנתניהו באנקרה בשלוש השנים האחרונות, נדמה כי האיפוק והנכונות להבחין בין הציבור הישראלי למדיניות ממשלת נתניהו בשבועות שלפני הבחירות, ביקשו להותיר את הדלת פתוחה לדיאלוג עתידי - דיאלוג אשר בהחלט עשוי לשרת את שאיפתה של טורקיה להרחיב את השפעתה האזורית באמצעות קשרים מדיניים וכלכליים, אך בה בעת לסייע במניעת עימות צבאי בין ישראל לטורקיה, העלול לסכן את האזור כולו. 

---

ד"ר צמרת לוי דפני כותבת בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון ליר. לקריאת מאמרים נוספים שפורסמו ב״הצצה לפורום״:

הצצה לפורום: היחס למהגרים במצרים>

הצצה לפורום: הכירו את פקיסטן, המתווכת החדשה>

הצצה לפורום: מה קורה בגדה המערבית?>