הצצה לפורום: הכירו את פקיסטן, המתווכת החדשה

אחד הרגעים המפתיעים במלחמה נגד איראן שפרצה במרץ האחרון, הוא כשהתברר שהמתווכת בין איראן לארצות הברית תהיה פקיסטן. אומנם אוכלוסיית פקיסטן היא מהגדולות בעולם, אך פקיסטן מעולם לא נודעה כמעצמה עולמית, ואפילו לא כמעצמה אזורית. במאמר שפורסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד, החוקר הפלסטיני מאג'ד עזאם מסביר מה הוביל לשינוי.

כדי להבין את גודל התמונה, ברגע זה שלושה פורומים בין־לאומיים עוסקים בתיווך בין מדינות המזרח התיכון ובייצובו. ישנו פורום מצומצם שתפקידו לתווך בין איראן לארצות הברית סביב הפסקת האש, ובו חברות פקיסטן, מצרים, טורקיה וערב הסעודית. ישנה מועצת השלום של עזה, שבה חברות גם נסיכויות המפרץ ואינדונזיה; ולבסוף מועצה מורחבת יותר שכוללת גם מדינות שוליות יותר, כמו סוריה ואזרבייג'אן. היחידה שחברה בכולם היא פקיסטן. 

מהקשרים האזוריים ועד היריבות עם הודו

שני ההקשרים שבהם פקיסטן כן עלתה לכותרות בשנים קודמות הם היותה מדינה גרעינית זה כמה עשרות שנים וסביב מלחמות אפגניסטן. בשנים אלו, היא השתייכה באופן מובהק לגוש המערבי, וארצות הברית יצאה להתקפות באפגניסטן משטחה. חשוב לציין שארגונים אסלאמיסטיים שלחמו במלחמה לא נעלמו בסופה, אלא נותרו בפקיסטן. 

לפקיסטן תמיד היו קשרים מסוימים במזרח התיכון, שמטבע הדברים הקורא הישראלי אינו חשוף אליהם; קשרים שהם פוליטיים בעיקרם. כך למשל, פקיסטן היא היחידה שמכירה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ועד לאחרונה היא לא הכירה בארמניה מתוך מחויבות לאזרבייג'אן. המשותף הוא ששלושתן מציגות מודל מעניין של פוליטיקה אסלאמית באופן מסוים אך חילונית באופן אחר. 

כמו כן, מול מדינות המפרץ, תמיד היו לפקיסטן קשרים כלכליים קרובים שקשורים לכך שיחד עם המתחרה בה ממזרח - הודו - פקיסטן היא בנק העובדים המשמעותי ביותר שלהן. אולם אותה ברית כלכלית אינה משתווה ליחסים צבאיים, כפי שעזאם מראה בהמשך. 

במהלך כל שנות קיומן, התקיימו הודו ופקיסטן באופן לעומתי ומתחרה זו בזו. כך היה במלחמה הקרה, שבה כאמור הייתה פקיסטן ידידה קרובה של ארצות הברית, והודו הייתה מקורבת לברית המועצות, וכך גם בזמננו אנו. הקיטוב בין הודו לפקיסטן הוא משמעותי לנקודת הזמן הנוכחית. בשנים האחרונות עברה הודו תפנית - ממדינה ששאפה להיות חילונית, סוציאליסטית ורב־תרבותית לכזו השואפת להיות מדינה הינדואית.

עיקר המתחים האלו מופנים כלפי מוסלמים בתוך הודו, ולהודו אין בעיה עקרונית עם מוסלמים שמחוץ לה. עם זאת, בשנים האחרונות, בחר ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי בחירה לא־מובנת מאליה ליצור קשרים צבאיים עמוקים עם ישראל, מה שהיטה את הכף נגדו. בנסיבות אלו, כשמדינות ערב צריכות לבחור את שותפתן בדרום אסיה, הן נוטות להעדיף את פקיסטן על פני הודו. 

נוסף על כך, אם בעבר הייתה פקיסטן בלתי־מזוהה עם צד כלשהו אך נוטה לגוש המזרחי, בשנים האחרונות חלה תפנית. עם ההתקרבות של הודו למערב, התקרבה פקיסטן דווקא לסין, אם כי מבלי לבטל את קשריה הקיימים עם המערב. במצב עניינים זה, אין מתאימה ממנה כמתווכת. 

למה מדינות המפרץ סומכות על פקיסטן?

לפי כותב המאמר, מדינות ערב הקטנות מחפשות פטרון אזורי שהן יוכלו לסמוך עליו. ממערב לפקיסטן יש מדינה עם צבא משמעותי לא פחות – איראן. עם זאת, איראן עסוקה ברגע זה בענייניה הפנימיים, ולכן קשה למדינות ערב הקטנות להתייחס אליה כאל פטרון. הן בכל זאת מחפשות פטרון אזורי, והן מחפשות אותו בפקיסטן, שהיא מדינה גרעינית שמשקיעה רבות בתקציבה הצבאי. 

כך למשל, ניתן לראות עסקאות נשק משמעותיות של פקיסטן מהתקופה האחרונה עם מדינות שנמצאות בקונצנזוס יחסי, כמו מצרים וערב הסעודית, וגם עם מדינות לא־יציבות שהן אולי השנויות במחלוקות ביותר בעולם, כמו סודאן ולוב. כשמגיעים למדינות חשובות כמו ערב הסעודית, אפשר לראות עד כמה הברית הצבאית עם פקיסטן חשובה. במלחמה האחרונה, לפי כותב המאמר, מדינות המפרץ הקטנות הופצצו באופן נרחב, וערב הסעודית ברמה מצומצמת יותר. הסיבה לכך היא שפקיסטן הציבה את כוחותיה בחופי ערב הסעודית כחלק מהתחייבותה. 

צבא פקיסטן מעורב ברגע זה באופן ישיר בכמה עימותים צבאיים – מול ממשלת הטליבאן החדשה באפגניסטן, מול המורדים הבלוצ'ים שבשטחה וכמובן בעימותים נקודתיים עם הודו. אך דווקא העובדה שפקיסטן מצליחה לשרוד בניהול העימותים האלה ולהמשיך לתפקד ברמה מסוימת, היא שגורמת למדינות ערב להאמין בה, במחויבותה ובכוחה. 

פקיסטן והסדר העולמי החדש

כמו כן, כמקובל בפוליטיקה העכשווית, לפחות באופן חלקי, האמון בפקיסטן קשור גם ליחסים אישיים. הגנרל עאסם מוניר, שכרגע משמש כראש המטה הכללי הפקיסטני, זוכה לתמיכה ציבורית רחבה בפקיסטן מצד אחד, ובעולם מצד שני. הדוגמה הבולטת ביותר לקשריו היא יחסיו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בשלב זה, לדברי כותב המאמר, פקיסטן אינה יכולה להפוך למעצמה שתחליף את ארצות הברית במזרח התיכון. עם זאת, גם אם פקיסטן תשמר את קשריה עם ארצות הברית, ותכיר בכך שהיא עודנה חלק מהתמונה, אין בכך עדות מצידה על כוונה לנרמל את יחסיה עם ישראל. כותב המאמר גם מתנגד לניסיונות כאלו של נורמליזציה.  

ייתכן שהפיכתה של פקיסטן למעצמה, גם אם בקנה מידה אזורי, היא ביטוי להפיכתו של העולם לרב־קוטבי. אם בעבר היה ברור שפקיסטן היא עושת דברה של ארצות הברית, היום התמונה מורכבת יותר. פקיסטן היא זו שמתווכת בינה לבין יריבתה במקביל לקיום קשרים עם סין ולניהול סכסוכים שארצות הברית כלל אינה צד להם. 

---
רוהן מהטה הוא כותב ומתרגם בפורום לחשיבה אזורית. לקריאת מאמרים נוספים שפורסמו ב״הצצה לפורום״:

הצצה לפורום: מה קורה בגדה המערבית?>

הצצה לפורום: סוריה>

הצצה לפורום: להבין את איראן>