ההנחיות והצורך לשמור על ביטחוננו בתקופה מורכבת זו מחזירים רבים מאיתנו אל הבית. אך גם בתוך השגרה המוגבלת לא חייבים להסתפק רק בצפייה בחדשות – זוהי הזדמנות להיחשף לסרטים דוקומנטריים מעוררי מחשבה, שמציעים מבט מעמיק על החברה, ההיסטוריה והמרחב שאנו חיים בו.

החממה ליוצרי קולנוע תיעודי של מכון ון ליר מתקיימת כבר שבע שנים ומקבלת בכל שנה כעשרה פרויקטים קולנועיים או טלוויזיוניים לתקופה מרוכזת של לימוד, מחשבה ופיתוח אינטלקטואלי. כמה מהסרטים שהשתתפו בחממה לאורך השנים זמינים לצפייה לציבור, ואנחנו מזמינים אתכם לקרוא את המאמרים שכתבו חוקרי המכון על הסרטים ולצפות בהם.

מה מחבר בין יעקב ישראל דה האן, כוכבה לוי וברק כהן?

נדמה שבין שלוש הדמויות – יעקב ישראל דה האן, כוכבה לוי וברק כהן – אין דבר במשותף. הן פעלו בזמנים שונים, באזורים שונים ובנסיבות שונות לגמרי. אבל דווקא מתוך השוני מתגלה קו מחבר מפתיע: שלוש דמויות ייחודיות אלה נקלעו לאירועים קשים, בתנאים היסטוריים ייחודיים, ודווקא נקודת מבטן העצמאית על המציאות החברתית והפוליטית אפשרה להן לפעול. אתם מוזמנים לקרוא על הסרטים שנעשו על הדמויות האלה – "סבוי" של זהר וגנר, "משפט הבנקאים" של אליאב לילטי, ו"דה האן: קול מחוץ לזמן" של צבי לנזמן – ולצפות בהם.

סבוי – מנהיגות נשית בשעת חירום

"סרטה של זהר וגנר [מ-2022] על הפיגוע במלון סבוי [1975] מספר את סיפורו של האירוע הזה מתוך עיניה, מחשבותיה וקולה של כוכבה לוי – אשה ששום דבר בביוגרפיה שלה לא העיד על הכוחות הטמונים בה", כותבת רונה ברייר-גארב במאמרה על הסרט. "עקרת בית, בת 31 ממוצא כורדי־תימני" (כך נכתב על כוכבה לוי בתיאור הסרט), גדלה בשכונה הערבית סומייל (היום בתל אביב), למדה ערבית מילדי השכונה שאיתם שיחקה, עבדה כילדה בניקוי האטליז בשכונה ובגיל צעיר עברה לחיות לבדה כילדת חוץ בקיבוץ. למרות כישרון הכתיבה והרצון עז לביטוי עצמי העולים מיומניה לא הצליחה לגבור על תנאי החיים הקשים שבהם גדלה.

"בליל הפיגוע במלון סבוי הופכת כוכבה לגיבורה בעל כורחה. היא מגלה קור רוח ויכולת הנהגה שלרגע אחד נדמה שיכולים לשנות את מסלול חייה. בראיון בערוץ הראשון ביום שלאחר הפיגוע, כשהיא נשאלת מדוע לקחה על עצמה את תפקיד המתווכת היא עונה: 'פתאום חשבתי שאני... ידעתי, וחשבתי שאני יודעת, שאני היחידה מבני הערובה שיודעת את השפה הערבית... אולי משום שרציתי פתאום לחיות'".

לקריאת המאמר המלא: "הלו, שומעים אותי?"

לצפייה בסרט>>

משפט הבנקאים: האדם מול המערכת

סרטו של אליאב לילטי מ-2022 מתעד את המחאה של ברק כהן ותנועת "באים לבנקאים" נגד ראשי בנק לאומי ואת גלגוליה למשפט שהפך להיות משפט נגד המערכת הבנקאית בישראל, ואשר משמש השראה לתנועות של מחאה אזרחית. הסרט מתאר "מאבק המנסה לחשוף את מערך ההפשטה הקפיטליסטי שמנתק את הסובייקטים הפועלים מהאחריות המוסרית לפעולותיהם", כותב ד"ר יואב רונאל במאמרו על הסרט. "כהן מחזיר את האחריות לאנשים שמסתתרים מאחורי האנונימיות של החוק. חמוש בחבר או שניים, במצלמה ובמגפון, הוא מגיע לבתי האחראים על הבנקים, רודף אחריהם בכנסים וברחובות, כאשר עיקר מאבקו הוא נגד צורות הגביה האלימות המופעלות על ידי בנקים בשל חובות״.

"כהן מבין היטב שכדי לעמוד מול המערכת עליך לחקות את צעדיה, למוטט אותה דרך ההיגיון שלה עצמה", כותב רונאל. ״על כן צורת העולם הקפיטליסטית – החשיבות של זכות הקנין ושל החירות הפרטית – היא האובייקט האמיתי בסרטו של לילטי, והשאלות שהסרט מעמיד בסופו נוגעות למגבלות שלו: לא רק שאלות הנוגעות לפוטנציאל של ההתנגדות של כהן וחבריו להפוך לתנועה פוליטית, אלא גם לפניה הנבוכות של רקפת רוסק עמינח [מנכ"לית בנק לאומי], שבאמת לא מבינה, כפי שאומר עורך הדין אסף דרעי בסרט, מה לא בסדר".

לקריאת המאמר המלא: "משפט הבנקאים": הפעולה הישירה ועורמת ההיסטוריה

לצפייה בסרט>>

דה האן: קול מחוץ לזמן

סרטו של צבי לנזמן על יעקב ישראל דה האן חוזר בזמן לראשית המאה העשרים, לסיפורו הייחודי של דה האן ולרציחתו בידי אנשי ההגנה. "יעקב ישראל דה האן היה סופר, משורר, משפטן, עיתונאי ומחלוצי התנועה ההומוסקסואלית בהולנד, שבה נולד למשפחה יהודית מסורתית ביום האחרון של שנת 1881", כותב ד"ר עידו הררי במאמרו על הסרט. "לאחר שנים של התרחקות ממסורת אבותיו חזר דה האן בסביבות שנת 1915 לקיים אורח חיים דתי, ובשנת 1919, זמן קצר לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, עלה לארץ כיהודי ציוני ושומר מצוות. קצת יותר מחמש שנים אחר כך, ב-30 ביוני 1924 (כ"ט בסיוון תרפ"ד), הוא נרצח ביריות כשיצא מתפילת ערבית בבית הכנסת של בית החולים שערי צדק ברחוב יפו בירושלים. הרוצח היה איש ההגנה אברהם תהומי, שנשלח למשימה בידי הנהגת היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל".

"מעיון מעמיק, וכפי שמשתקף גם בסרטו של צבי לנזמן 'קול מחוץ לזמן', עולה כי את אישיותו של דה האן, את השקפותיו ואת מעשיו קשה מאוד לקבע לכלל דימוי יחיד או הומוגני. הדברים האלה נכונים לחייו באופן כללי, והם נכונים גם לשנותיו האחרונות. במהלך חמש וחצי השנים של חייו בארץ שלח דה האן מעל ל-300 פיליטונים פרי עטו לעיתון ההולנדי הנפוץ 'אלחמיין האנדלסבלאד'. קריאה בדברים שכתב באותן רשימות מסייעת להתחקות אחר הדרך ההדרגתית שעבר – מתוך היכרות עם הארץ ותושביה – עד שהתרחק מתפיסת העולם הלאומית-ציונית שעימה הגיע ארצה ואימץ השקפה ביקורתית כלפי הלאומיות בכלל וכלפי המופע היהודי שלה בפרט".

לקריאת המאמר המלא: מי אתה יעקב ישראל דה האן?

לצפייה בסרט>>