בתוך המסך: מה למדתי מהסדרה "הנבחרות"?

דניאלה שרביט | 23.10.2022 | צילום: מתוך הסדרה "הנבחרות"

גולדה מאיר מתוך הנבחרות

את רוצה להיכנס לכנסת ישראל? קודם כל תעבדי על עיבוי הקול שלך. לאחר מכן תתכונני לזה – הולכים לבחון אותך מרגל ועד ראש, וכדי להיכנס למועדון הגברי הזה תהי חייבת "להוריד" מהנשיות שלך. וכל זה גם אם לא הגעת לצמרת הפוליטית או לקבינט הביטחוני. זו היא ה"חוויה" שהזכירה דליה איציק בפרק הפותח של "הנבחרות" של כאן 11, סדרה שמציגה את סיפורן של הנשים בפוליטיקה הישראלית. 

 

מקומה של האישה בפוליטיקה הישראלית

הסדרה, באורך שלושה פרקים, מורכבת מראיונות של חברות כנסת בעבר ובהווה, חוקרות ועיתונאיות, ובתוכן הפרופסוריות נעמי חזן וחנה הרצוג, עמיתות מחקר בכירות במכון ון ליר בירושלים. יחד עם רונה ברייר־גארב, שימשו שלושתן כמלוות האקדמיות של הסדרה, במסגרת תוכנית הליווי המחקרי לסדרה תיעודית שמטעם המכון. בין הראיונות שזורים קטעי ארכיון עם נשים כמו יעל דיין, גאולה כהן, מרשה פרידמן, שולמית אלוני, אורה נמיר ורבות נוספות. יוצרות הסדרה הן אפרת שלום־דנון, אסנת טרבלסי וליאור אלפנט. בהפקה כולה השתתפו נשים בלבד.

הסדרה מתחילה בשרטוט המניעים העמוקים שדחפו את חברות הכנסת להיכנס לבית המחוקקים והשאיפה ליצור שינוי ולהשפיע על החברה הישראלית. בעת הצפייה לא יכולתי שלא לראות כי דרכה של כל אישה בפוליטיקה היא מאבק ארוך וממושך התובע ממנה לפעול כשהיא מוקפת גברים, רובם אנשי צבא, שמזלזלים בה, בידע שלה ובזכויותיה כאישה.

נשים שהצליחו להיכנס לכנסת מתקשות להתרגל למעבר, כפי שמספרת מירב מיכאלי על כובד האחריות המוטל עליה לאורך הקריירה הפוליטית שלה – שכן לאישה מותר לטעות רק פעם אחת, כיוון "לנשים יותר זוכרים טעויות, הרבה יותר" – או כמו מירי רגב המתארת שאימצה נקודת מבט גברית בכל נושא ביטחוני רק כדי שתצליח להשמיע את קולה בדיונים שכאלה. 

במהלך הפרקים מופיעים גרפים המראים את הנוכחות הנשית בכנסת לאורך השנים, כלי ששם את החרפה מול העיניים והופך את הבעיטה בבטן לכואבת יותר. בכנסת הנוכחית (והזמנית) – חברות הכנסת הן שליש מכלל חברי הכנסת, המספר הגדול ביותר של נשים בכנסת מקום המדינה ועד היום. הסדרה חושפת כי אחד החסמים בפני כניסת נשים לכנסת הוא כלכלי ומאפיין במיוחד נשים המשתייכות לאוכלוסיות מיעוט, כמו נשים מהקהילה האתיופית או מהחברה הערבית או החרדית. ללא ייחוס או כסף, נשים אלה עובדות כפליים בשביל להיכנס לרשימות.

קטעי מעבר קטנים בין ראיון לראיון מראים כיצד מעניקים למרואיינות טאץ' אפ אחרון לפני שידור, לוודא שהליפסטיק לא נמרח, מעין ביקורת סמויה על ההתעסקות האינסופית של נשים במראה שלהן, בתוך הכנסת ומחוצה לה.

 

הזכות לבחור ולהיבחר וזכויות אחרות

מסוף המאה ה־19 החלו נשים ברחבי העולם להיאבק על הזכות שלהן לבחור את נציגי הציבור. גם אצלנו בישראל היה הנושא הזה שנוי במחלוקת מאז הקמת היישוב היהודי החדש ולאורך שנותיה הראשונות של הכנסת. פרופסור חנה הרצוג סיפרה כיצד החרדים מהיישוב הישן התנגדו – "הם אומרים: זו לא דרכה של היהדות שאישה תהיה מעורבת בתחום הציבורי". הזכות להיבחר הייתה כרוכה כמובן במאבק עיקש יותר. 

לאחר שנכנסו לכנסת נבחרות בודדות, עוררה ההצלחה הנשית הפוליטית שאלות כבדות משקל: איזה מחיר ישלמו הנשים בתור אימהות? האם הכניסה לכנסת סימלה את סוף המאבק או שיש להמשיך ולהיאבק למען גידול של התופעה הזו? הדרישה להיות אישה חזקה בכנסת גבתה וגובה מחיר גדול: ויתור על האחווה הנשית ובדידות גדולה – שתי תחושות שבלטו בכל הראיונות. היטיבה לנסח זאת העיתונאית והפובליציסטית מרב בטיטו – "אם עשית את כל הדרך ואם הגעת לאן שהגעת, סימן שאת חזקה כמו גבר".

גאולה כהן מתוך "הנבחרות"
גאולה כהן מתוך "הנבחרות"

במהלך הפרקים דיברו המרואיינות על הקושי להתרגל לכך שיגעו בך, ינשקו אותך, שתהיי "חברמנית". ובעיניי למעשה להתרגל לזה שיטרידו אותך מינית. קטע ארכיון מהפרק הראשון מראה כיצד עזר וייצמן פוגש את גאולה כהן במסדרונות הכנסת, מנשק אותה, ורגע אחר כך דוחף אותה אל המצלמה ואומר "הנה, דחוף את האישה פה", ומשאיר אותה לבד בפרצוף מופתע ומבוהל. הקטע הזה מציג בצורה מובהקת וכואבת כיצד מרגע כניסתן לכנסת חוו נשים הטרדה וזלזול. יחד עם זאת, הסדרה מספרת את סיפור ההצלחה של ח"כיות ממפלגות שונות ששילבו כוחות לחוקק את החוק נגד הטרדה מינית, ואת המאבק להכרה בהטרדה מינית כפרקטיקה ראויה לגינוי שיש לבטלה. קטעי ארכיון נדירים חושפים את התגובות שלא ייאמנו לדרישת החקיקה הזאת, כמו למשל את חבר הכנסת רחבעם זאבי שהתרעם על כך ושאל – "אסור יהיה יותר לעגוב?"

פרק אחר פרק, הלכה והתגבשה אצלי התחושה שאני צופה במקבץ פמיניסטי יקר מפז, ולא רק מבחינה פוליטית. את המקבץ הזה הייתי מוסרת לילדה שמתחילה את דרכה בעולם על מנת לעזור לה להבין את דרך החתחתים שנשים עברו ועודן עוברות כדי להיות שוות ומוגנות בחברה. 

הסדרה מציגה חברות כנסת ממפלגות שונות של המפה הפוליטית, וייתכן שהדבר המעניין ביותר היה שהצלחתי לחוש אמפתיה כלפי אלו שאני לא מסכימה עם דרכן. כולן, ללא הבדלי דת ומוצא, נאבקות על הזכות היסודית להישמע ולהשמיע ומשלמות מחיר כבד בדרך, וכולן חוו על בשרן דיכוי משותף שגם 74 שנים לא הספיקו למחוק.

 

ב-26.10 התקיים במכון אירוע הקרנה של הפרק השני, ולאחר מכן דיון – בחירות 2022 – "למה כבודו יוצא מהמליאה?" נשים בפוליטיקה: בוחרות ונבחרות. לרגל המאורע אני ממליצה על הספר פערים מגדריים בפוליטיקה בישראל, בעריכת מיכל שמיר, חנה הרצוג ונעמי חזן; ועל המאמר שלנו בנושא.

הצטרפות לרשימת התפוצה