נשים וכסף, מלחמה ודמוקרטיה

לכבוד יום הנשים הבינלאומי ב-8.3.2026 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לקט נתונים על אודות נשים בישראל. אחד הנתונים עוסק בשכר: כמה מרוויחה אישה לעומת גבר? לא קיבלנו את נתוני השכר עצמם (מדוע בעצם לא?) אלא את הפער המגדרי בשכר, באחוזים. הנתונים שהתפרסמו מלמדים כי בשנים 2023-2017 חל גידול בפער המגדרי בכל שלושת מדדי השכר: בשכר החודשי (מ-31.4% ל-38.3%), בשכר השעתי (מ-15.8% ל-23.4%) ובשכר החציוני (מ-24.7% ל-33.2%). ברוב המדינות המפותחות החברות ב-OECD המגמה מורה על צמצום פערים, אך בישראל המצב הפוך. ולכן, בממוצע, מה שאישה מרוויחה בשנה, גבר מרוויח בשמונה חודשים בלבד.

המדינות שבהן גדל הפער בשכר בין נשים לגברים הן מדינות המזוהות עם אג'נדה פטריארכלית שמרנית ועם תהליכים מרסקי דמוקרטיה (כדוגמת הונגריה ורומניה). התהליכים המקבילים בישראל בשלוש השנים האחרונות עדיין אינם משתקפים בנתונים שפרסמה הלמ"ס, שמסתיימים בשנת 2023. מה קרה לשכר של גברים ונשים בשלוש וחצי השנים מאז עלייתה של הממשלה הנוכחית וההפיכה המשטרית השמרנית שהיא מקדמת? מה קרה לשכר של נשים וגברים בשנתיים וחצי של מלחמה? לנתונים נצטרך להמתין, אך המחקר ההשוואתי מלמד כי במשטרים סמכותניים ושמרניים, שבהם מנגנונים דמוקרטיים מוחלשים או מרוסקים, וביתר שאת בתנאים של סכסוך מזוין מתמשך, מתרחשת העמקה של דפוסים מגדריים מסורתיים ופטריארכליים. אלה באים לידי ביטוי, בין השאר, בהדרה של נשים ממוקדי השפעה וקבלת החלטות, בהעמקה של בידול מגדרי בשוק העבודה, בגידול בפערי שכר בין גברים לנשים, ובהעמקת אי-השוויון בטיפול בילדים ובבית (עבודה שקופה).

כשהצגנו בכנסת את מדד המגדר לשנת 2025, אמרתי שממצאי המדד ממחישים את המסר של הממשלה לנשים בישראל: "תעבדו ותשתקו". הממשלה דורשת מנשים להשתלב בשוק העבודה ולעבוד בשכר (כי אם לא נקבל שכר – איך יגבו מאיתנו את המיסים הנדרשים כדי להמשיך לממן את הממשלה ומלחמותיה?), ומצפה מנשים להמשיך לעבוד ללא שכר בטיפול בילדים ובעבודות הבית (כי איך ישרתו גברים ימים ארוכים במילואים בלי שנשים ישמרו על שלמות הבית והמשפחה ועל חוסנו של העורף?). הממשלה גם רוצה שנשים ישתקו – כלומר ימשיכו להיות מודרות ממוקדי כוח וימשיכו להיות חסרות קול ונטולות השפעה על ההחלטות המעצבות את חיינו. בישראל, זכות זו שמורה לגברים.

ואם חשבתן.ם שהגידול בפערי השכר נובע מתחומי עיסוק שנשים מרוכזות בהם, מהסדרי העסקה מתגמלים פחות או מהיקפי משרה פחותים בקרב נשים ומגורמים אחרים שקשורים קשר הדוק לכך שנשים הן האחראיות העיקריות לגידול הילדים ולטיפול בבית ובבני משפחה – הרי זה היה המצב גם לפני שנת 2017, ולכן אין בכך כדי להציע הסבר מספק לגידול בפערים.

הגידול המתמשך בפער בין שכר נשים לשכר גברים בשש השנים האחרונות מעיד על התחזקותה של אפליה מגדרית בשכר ומלמד שגם כשחשבנו שאנחנו חיות במשטר דמוקרטי, הדמוקרטיה הזאת היא בעלת יסודות פטריארכליים מובהקים. לכן, אף שקיים חוק האוסר על אפליה בשכר, בפועל אפליה נגד נשים ממשיכה להתקיים ללא התנגדות מצד הממשלה וללא הפעלה של מנגנוני תיקון ברמת המדינה. נראה שההפך הוא הנכון; בעיני מקבלי ההחלטות זהו מצב מגדרי טבעי: הכוח, ההשפעה, הכסף – קודם כול ולפני הכול לגברים.

דוגמה נוספת היא מנגנון החל"ת שהציג שר האוצר להתמודדות של מעסיקים עם הקשיים הכלכליים שגרמה המלחמה הנוכחית. ניתוח מגדרי של עמותת איתך-מעכי ומרכז אדוה למנגנון זה ממחיש הן את התפיסה הפטריארכלית של הממשלה ביחס לתפקידן ומקומן של נשים (בבית, בטיפול בילדים) והן את הפגיעוּת המוגברת של נשים בשוק העבודה, פגיעוּת שהממשלה מתעקשת שלא להכיר בה ולא לתת לה מענה. עובדות שעתיות, למשל, ששעות העבודה שלהן מקוצצות בלי שמוציאים אותן באופן רשמי לחל"ת – זה רווח נקי הן למעסיק שאינו צריך לשלם להן שכר בזמן של האטה כלכלית, והן למדינה שאינה נדרשת לשלם להן דמי אבטלה (זה נכון גם לגברים שהם עובדים שעתיים, אך רוב המועסקים בשכר שעתי הן נשים). ההצעה של שר האוצר שהורה לילד עד גיל 14 יהיה רשאי לצאת לחל"ת כל עוד מערכת החינוך אינה פועלת פנים אל פנים מנוסחת בלשון גבר, אך בפועל מי שנשארות עם הילדים בבית הן בדרך כלל נשים. זהו המשך של אותו היגיון: אם זה מקומן הטבעי, מדוע צריך לפצות אותן על כך?

ההשפעות השליליות של המלחמה המתמשכת על נשים בישראל הן רבות פנים. מחקר משותף של מכון ון ליר ומרכז אדוה מלמד שלא ניתן לזהות עזיבה של נשים את שוק העבודה (נכון לינואר 2026). רוב המשפחות בישראל אינן יכולות להרשות לעצמן לחיות מהכנסה של מפרנס יחיד ולכן אין זה מפתיע. אך היכולת של נשים להתפרנס נפגעת ישירות – הן בהיבט השכר, כפי שראינו לעיל, הן בשל היותן שקופות בקביעת מנגנוני הפיצויים, והן בגלל העמקת דפוסי העסקה מגדריים מסורתיים.

גם בדמוקרטיות ליברליות איתנות יותר משלנו קיים יסוד פטריארכלי מובנה בתוך המנגנונים המאפשר אפליה של נשים בהיבטים רבים. עם זאת, מגוון שומרי סף ושחקנים שונים (בקרב גורמי ממשל ובחברה האזרחית) הם בעלי יכולת להתנגד לכך ולפעול על מנת לקדם ולהבטיח זכויות ושוויון לנשים ולקבוצות חברתיות מוחלשות. אולם בישראל, המצרף של דמוקרטיה מרוסקת, שומרי סף מוחלשים או מחוקים, כוחות שמרניים אנטי-ליברליים חזקים, מלחמה ממושכת ואלימות משטרתית – גם מעצים דפוסים של אפליה וגם מצמצם את היכולת להתנגד להם, ולכן זהו מצרף המחמיר את המצב. גם אם נצליח לחזק את יסודות הדמוקרטיה ואת שומרי הסף, נשים עדיין יצטרכו להיאבק על זכויות ועל שוויון, על חיים ללא אלימות ומחוץ לשליטתם של בתי הדין הרבניים. היסודות הפטריארכליים של הדמוקרטיה התקיימו בעבר וממשיכים להתקיים כל עוד לא ננקטות פעולות מכוונות לפירוקם.

יש לדרוש מהמפלגות ומהרשימות שמתמודדות בבחירות הקרובות להציג מחויבוּת לפעול באופן מעשי להחלשה ולפירוק של המנגנונים המאפשרים אפליה נגד נשים ופגיעה בזכויותיהן. זה צריך להיות שיקול מרכזי של כל אחת ואחד ביום שבו נתבקש לשים פתק בקלפי.