יריב ראוי, פרק 22: המסעות לפולין וזיכרון השואה

בפרק זה של "יריב ראוי" צללנו לתוך סוגיה חינוכית וחברתית מורכבת – המסעות לפולין. המסעות האלה הפכו לאבן יסוד בעיצוב זיכרון השואה בקרב אלפי בני ובנות נוער ישראלים. ואולם לצד הלגיטימציה הציבורית הרחבה שהם זוכים ולה ולצד התמיכה של משרד החינוך בהם, בכל זאת עולות שאלות נוקבות: האם המסעות במתכונתם הנוכחית מחזקים זהות לאומית בריאה או שמא הם גולשים לכיוון של לאומנות; האם בני ובנות נוער בשלים רגשית לחוות מסע כל כך מטלטל; והאם החוויה העוצמתית בגיל ההתבגרות היא הדרך הנכונה לזכור, או שהיא דווקא מצמצמת את הסיפור האוניברסלי של השואה לכדי נרטיב מקומי וצר?

כדי לדון בשאלות אלו ייפגשו באולפן שני יריבים ראויים ובעלי ניסיון חינוכי עשיר: ד"ר זאב דגני, המנהל לשעבר של גימנסיה הרצליה, שבחר לבטל בבית ספרו את המסעות לפולין מתוך עמדה חינוכית עקרונית; ואורי מייזלמן, מוזיקאי ומדריך מסעות ותיק ("אורי כובע גרב"), המכיר את השטח ואת הפוטנציאל החינוכי הגלום במסעות. הדיון בין השניים מזמן את האפשרות לעצור לרגע את האינרציה ולבחון בכנות את ברירת המחדל שהפכה את המסעות לפולין לדרך היחידה כמעט ללימוד השואה. מכאן תישאל השאלה אם המסעות הם פעולה חינוכית מועילה שיש לשמר, או שמא הגיע הזמן לחשיבה מחודשת על האלטרנטיבות, על העלויות ועל הלקחים שאנו רוצים להעביר הלאה.

לקריאה וצפייה נוספת:

• • • שני צידיה של הגלובליזציה של זיכרון השואה
    • איך בוראים זיכרון? | דיון