איזנקוט עשוי לנצח. זה לא יפתור את המשבר.

ברמלה שוררת הסכמה רחבה שמי שאכנה כאן שי פרץ, בן 50, הוא אדם נבון, שקול והגון. מאז מות אביו הוא חובש כיפה אבל שומר מצוות באופן חלקי בלבד. הוא משׂתכר היטב ונוהג במכונית חדשה. מאז טבח שבעה באוקטובר הוא מאוכזב עמוקות מנתניהו. הוא מבקר בחריפות את הליכוד ואת ש״ס (״המפלגות הכי מושחתות בארץ״), סולד מהדילים שעיצבו את רשימת הליכוד ומוטרד מן האפשרות שרמלה תהפוך לעיר חרדית. לכאורה, שי אמור לתמוך בהתלהבות בגדי איזנקוט. אבל זה לא קורה.

ברמלה, שבה גרתי תקופת זמן ממושכת במסגרת מחקר שעשיתי, הכרתי תושבים יהודים מסורתיים רבים כמו שי. לעומת זאת לא פגשתי תושבים שהצביעו לְמפלגות הקואליציה הנוכחית בַּבחירות האחרונות ומאז עברו לתמוך בגוש איזנקוט. שי ומצביעי ליכוד מסורתיים אחרים מבקרים את המפלגה בחריפות, אבל הם מנוכרים עוד יותר מן המחאה ומן האופוזיציה.

כפי שהסוציולוג ניסים מזרחי מראה, אי־אפשר להבין את ההתנהגות הפוליטית של מסורתיים בפריפריה החברתית בלי להכיר בַּצורך העמוק שלהם בְּשייכות לַעם היהודי ולַמסורת הקדושה בעיניהם שקיבלו מהוריהם. השייכות הזו, שדורשת מן הפרט שמירת מצוות מינימלית בלבד, קודמת מבחינתם לַזהות הישראלית האזרחית, המבוססת על חוזה של האזרחים עם המדינה ואשר הגוש בהובלת איזנקוט מייצג אותה. מסורתיים כאלה סבורים שככלל, מתנגדי נתניהו דוחים את דרישתם להכרה בהם ובתפיסת עולמם כשחקנים לגיטימיים ושווים בפוליטיקה, במערכת המשפט ובמוסדות עילית נוספים ושדחייתם זו מתרחשת על אף הצלחתם הגוברת בכלכלה, בצבא ובתחומים אחרים. זו הסיבה המרכזית שהם ממשיכים לתמוך בגוש נתניהו, ובלשונו של שי: "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן".

להטות את לשון המאזניים

ייתכן שאיזנקוט ינצח בבחירות הקרובות, גם אם כרגע לא נראה שהובלתו את מתנגדי נתניהו מגדילה בהרבה את הגוש. אבל בלי שיתוף פעולה עם מסורתיים מתונים רבים יותר בפריפריה החברתית, דוגמת שי, או לכל הפחות הימנעות מניכור שלהם מהגוש, המרכז־שמאל אינו יכול לצפות להישאר בשלטון לתקופה ארוכה.

אנשים כמו שי חשובים במיוחד. כפי שהראו הסוציולוגים יצחק ששון ויוסי הרפז – מסורתיים, שרובם הם מזרחים, הם ״לשון המאזניים״; הם שיכריעו איזה תמהיל יהיה במדינה בין יהדות דתית־לאומית וחילוניות ליברלית. שיתוף הפעולה הפוליטי הנוכחי של מסורתיים עם חרד״לים מאפשר לבצלאל סמוטריץ׳ לחולל מהלכים הרי גורל בגדה אף שלמסורתיים רבים עניין מועט בהתנחלויות ובמאחזים.

ממשלה בראשות איזנקוט תכלול את ״הדמוקרטים״ בראשות יאיר גולן ואולי את רע״מ. ממשלת בנט־לפיד הצליחה כבר להחליף את נתניהו, אבל רבים ממצביעי הליכוד ראו בה ממשלה שהוקמה מתוך פסילה שלהם. ההתנגדות הייתה חריפה, ובבחירות שבאו לאחר מכן חזר נתניהו בראש הקואליציה הימנית ביותר בתולדות ישראל. סביר שממשלה שתתבסס על גולן ועבאס תעורר תגובה חריפה עוד יותר. רבים ממצביעי הליכוד המסורתיים יראו בה "ממשלת אחדות" ששוב פוסלת אותם אגב העדפת גורמים שלדעתם רחוקים יותר מהם מן המרכז הישראלי (רע"מ) או שעוינים אותם עצמם ("הדמוקרטים").

בקרב מסורתיים רבים בפריפריה, גולן ומפלגתו מעוררים בימים אלה פחד וכעס בעוצמות שלא היו דוגמתן זה עשורים. מפלגת הדמוקרטים מקדמת גישה, המבוססת בחלקה על עמדות מחקריות, שלפיה מאבק אגרסיבי בכל אחד מן הגורמים שמרכיבים את הממשלה הנוכחית "יזיז את המרכז שמאלה". המחקר שלי מעיד שבמקרים רבים קורה דווקא ההפך מזה: הליכוד נמצאת כעת בנקודת שפל. אך אנשים כמו שי מפרשים את המאבק הטוטלי של "הדמוקרטים" בממשלה כמאבק בכל הגורמים שבחרו בה. מן הסגנון ומחלק מהתוכן הם מבינים ש"הדמוקרטים" רואים בְּאנשים כמוהם לא שותפים פוטנציאליים שווים אלא סכנה.

לכן גם גוש איזנקוט ינצח בבחירות, בעיות העומק שיצרו את המשבר הדמוקרטי בישראל לא ייעלמו, ולא זו בלבד אלא שהן עלולות אפילו להחריף. התסכול של ציבור גדול שהצביע לליכוד בסדרה של מערכות בחירות ייוותר במקומו. השילוב של המיאוס ממפלגת הליכוד מצד אחד עם הזעם כלפי הגוש שאליו "הדמוקרטים" משתייכים מצד שני מוביל יותר ויותר מסורתיים בפריפריה לתמוך בבן גביר ומפלגתו, אף שברמלה לרבים מהם יש חברים קרובים שהם מוסלמים או נוצרים.

כמו אצל שי, בלב הדרישות של רובם נטועה התחושה שהם אינם זוכים להכרה כשחקנים לגיטימיים ושווים. אם מחנה המרכז־שמאל לא יתמודד ברצינות עם הדרישות שלהם, הן עלולות לשוב לאחר פרישת נתניהו בגרסה רדיקלית וזועמת עוד יותר. חִשבו למשל על ממשלה בהנהגת בן גביר, גוטליב ומגל.

מבחן שי פרץ

המסקנה היא לא שאיזנקוט צריך להימנע מהקמת ממשלה עם ״הדמוקרטים״ ורע״מ. המסקנה, תחת זאת, היא שהמרכז־שמאל לא יוכל להשיג לאורך זמן הישגים משמעותיים מעל הראש של אנשים כמו שי. האינטרס של המחנה שמכנה עצמו הליברלי הוא ללמוד להתמודד בהצלחה עם "מבחן שי פרץ". במציאות, חרף ההבדלים בתפיסת השייכות, ברוב שאלות היסוד מסורתיים מתונים כמו שי פרץ קרובים בעמדותיהם לַמרכז. אבל כל עוד חלקים משפיעים במחנה המרכז־שמאל ימשיכו להתנהג באופן שמאותת למסורתיים המתונים בפריפריה שהם אינם שותפים פוטנציאליים שווים, הם ימשיכו לתמוך בליכוד ובמפלגות ימניות אף יותר.

אם מנהיגי המרכז־שמאל אכן מעוניינים לקדם מטרות כמו הגנה על מוסדות הדמוקרטיה והפחתת האלימות כלפי פלסטינים, עליהם לחשוב מעבר לבחירות הקרובות ולנקוט גישה ביחס לאנשים כמו שי שהיא פחות לוחמנית ויותר קשובה, מזמינה ויצירתית. אם לא יעשו זאת, ניצחון על נתניהו עלול להתברר במהרה כניצחון פירוס, כזה שהתבסס על אסטרטגיה קצרת ראות.

בריאיון ב־2020 לעיתון הניו יורק טיימס, לאחר ניצחון ביידן על טראמפ, הזהיר ניסים מזרחי את הליברלים בארצות הברית משאננות: "ניצחתם [...] אבל אל תשכחו שאמריקה האדומה עדיין שם". אזהרתו של מזרחי התבססה על לקחים מישראל. ב־2024 נחלו, כידוע, הדמוקרטים בארצות הברית תבוסה וטראמפ חזר לשלטון בגרסה חסרת מעצורים. נורות האזהרה ממשיכות לדלוק. האם הפעם הליברלים בישראל יאמצו גישה אחרת?

---

ד״ר אורי מאוטנר הוא אנתרופולוג חברתי ועמית באקדמיה ע״ש פולונסקי שבמכון ון ליר. מחקרו הנוכחי עוסק ביחסים היומיומיים בעיר רמלה בין תושבים מזרחים מסורתיים, ערבים־פלסטינים ותומכים יהודים במחאה נגד הממשלה.

המאמר נכתב במסגרת סדרת המאמרים "הקול פוליטי". את מפות הגושים ותוצאות הסקרים כולנו כבר פגשנו, אבל במסע בדרך לקלפי פועלים כוחות נוספים. סדרת המאמרים של מכון ון ליר מבקשת להתבונן במערכת הבחירות הנוכחית דרך עדשות שונות - מן הבחירה האינדיווידואלית ועד לתהליכים חברתיים וגלובליים רחבים.

לקריאת מאמרים נוספים בסדרה >