יריב ראוי, פרק 23: על המתות חסד וחיים שראוי לחיותם

פרק זה של "יריב ראוי" עוסק באחת הסוגיות המורכבות והטעונות בשיח המוסרי, הרפואי והחברתי בישראל – המתת חסד. החוק הישראלי מאפשר מניעת טיפול מאריך חיים במקרים מסוימים, אך אוסר לחלוטין פעולה אקטיבית של גרימת מוות. אלא שהמציאות האנושית, כפי שעולה מן השיחה, רחוקה מלהיות ברורה כל כך. מה קורה כאשר הסבל הופך לבלתי נסבל, כאשר החיים מאבדים לחלוטין את טעמם  וכאשר הרצון להמשיך לחיות מתערער – של החולה עצמו או של הקרובים לו?

ד"ר שירלי אברמי וגילי מצא באות לדיון מעמדות שונות זו מזו ועם זאת מתוך מחויבות עמוקה לחיים ולערכם. הן בוחנות את היחס בין המתת חסד להתאבדות, את תפקידם של בני ובנות משפחה בקבלת החלטות הרות גורל ואת השפעתם של חינוך, מדיניות ציבורית ותפיסות חברתיות של זִקנה על האופן שבו הסוגיה נידונה בזירה הציבורית או לעיתים דווקא מושתקת. הדיון נפתח גם להשוואה בינלאומית ולשאלה אם המצב הקיים בישראל בעצם מאפשר בחירה בסוף החיים כפריווילגיה השמורה למעטים.

הפרק אינו מציע פתרונות פשוטים אלא מתעכב על אזורי הקצה שבהם יצר החיים מתנגש עם גבולות היכולת לשאת אותם. מתוך חילוקי הדעות מתגלה גם הסכמה שקטה: יש נושאים שקשה להסתכל בהם ישירות, ובכל זאת אין לנו הפריווילגיה להסיט מהם את המבט. היות שכך מוטל עלינו להתעקש ולהמשיך להתפלמס בעניינם, להקשיב למגוון הדעות עליהם ולברר אותם, משום שמדובר בשאלות שנוגעות לכולנו, במוקדם או במאוחר.

לקריאה וצפייה נוספת:

• • • דפוסים של נתינה: על תרומות כליה ופונדקאות
    • הולדה מזרע של מת בישראל