מאמצע שנות השבעים גדל אי-השוויון הכלכלי בישראל ורמתו כיום היא מן הגבוהות במדינות המערב (דהן 2001; Gottschalk and Smeeding 1997). למרות הגידול החד באי-השוויון ולמרות השלכותיו על המרקם החברתי, לא רבים המחקרים שעסקו בתיאורו לאורך זמן, בהבנת הגורמים להתרחבותו וכן בהצעות לנקיטת מדיניות אפקטיבית, מלבד הגדלת תשלומי העברה, שתביא לצמצומו. נייר עמדה זה מתמקד בניתוח אי-השוויון בהכנסות בישראל ובבחינת השפעתם של הגורמים המוסדיים עליו. נייר עמדה זה כולל שני חלקים מרכזיים. הראשון מתאר את התפתחות אי-השוויון בהכנסות בשלושת העשורים האחרונים בקרב משקי בית של שכירים, את אי-השוויון בהכנסות מעבודה בקרב כלל השכירים ואת מיקומן היחסי של קבוצות חברתיות שונות בהתפלגות ההכנסות. החלק השני מנתח את הגורמים לעליית אי-השוויון בהכנסות מעבודה, ובעיקר את השפעתה של מעורבות מוסדית בשוק העבודה – איגודים מקצועיים וסוגי ההסכמים הקיבוציים – על אי-השוויון בהכנסות מעבודה.