עיר בין ערביים חושף סיפור שלא סופר על יפו, עיר שסועה ומרחב של דו-קיום מכורח. עשרה תושבים – מוסלמים, יהודים ונוצרים; נשים וגברים; אמידים וקשי יום – טווים את סיפור חייהם בסביבה רווּית לאומיות, מתוך שכנות לאחֵר הפוליטי. הספר ממחיש בעוצמה את המעבר מפוליטיקה של זהות לפוליטיקה של קיום ומראה שככל שמתגברת תעוקת הזִקנה הולכת ופוחתת המצוקה הלאומית ונמוגה הדבקות בשיח הלאומי, בקרב יהודים וערבים כאחד. בכך נחשף פן אינטימי ומושתק של הישחקות הסדר הלאומי בשולי החברה היהודית והפלסטינית. סיפורי האיבה, האחווה והקִרבה מנותחים במונחים של זרות ובוגדנות, ודרכם מתברר מודל של לאומיות מתמוססת. ניתוח מקורי זה מסכם חמש שנות מחקר ומאות שעות שיחה ותצפית משתתפת עם המרואיינים ובני משפחותיהם. הוא מציג תובנות חדשות על היחס בין הזיכרון הקיבוצי לזיכרון הפרטי ובין העבר לעתיד בכל הנוגע ליחסי היהודים והערבים.