לֻזוּמּיַאת

"הַשָּׁעוֹת הֵן כְּלִי קִבּוּל שֶׁל אֵרוּעִים חֲבוּיִים

שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ לְאַחַר שֶׁהַמִּכְסֶה מוּרָם

וְדוֹמֶה כִּי הַזְּמַן הוּא שִׁירוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר

שֶׁנִּמְנָע מִלִּשְׁזֹר בּוֹ חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ.

לֵילוֹתָיו הַחוֹלְפִים אֵינָם חָשִׁים

אִם כְּהֶרֶף עַיִן אוֹ לְאַט יִתְרַחֲשׁוּ הַדְּבָרִים.

חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד פּוֹגְעִים

וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאֵל לְיַשְּׁרָם אִם מִמַּסְלוּלָם הֵם סוֹטִים

מַתְּנוֹת הַחַיִּים הֵן הַלְוָאוֹת כָּזָב לַשָּׁוְא

וְהַנֶּהֱנִים מֵהֶן בִּתְמִימוּתָם מִתְבּוֹסְסִים".

את הדברים הללו כתב בתחילת האלף השני המשורר והפילוסוף-הרציונליסט אבו אלעלאא' אלמערי. אלמערי, שכונה גם "העיוור הנצחי", תיאר את עצמו כאסיר של שלושה בתי כלא: של העיוורון, של הגוף העכור, ושל חיי הפרישוּת שבהם בחר מרצון.

"לֻזוּמִיַאת – לֻזוּם מַא לַא יַלְזַם", או "התחייבויות וחובות מוּפָרִים", הוא מבחר מתוך מפעל השירה המתריס והנועז של אלמערי, הכולל למעלה מאלף וחמש מאות שירים. אלמערי הטיל ספק בכל סוג של אמונה עיוורת וקרא תיגר הן על המוסכמות החברתיות והפוליטיות של תקופתו והן על הדגם הפואטי המקובל בשירה הערבית של זמנו ("חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ"). ציור הלשון "חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד פּוֹגְעִים" קיבל ממשות אירונית בשנת 2013, כשניתצו אנשי דאעש את פסלו של אלמערי בעיר הולדתו, מערת אלנועמאן, מדרום לחלבּ שבסוריה.