הצצה לפורום: היחס למהגרים במצרים

במצרים חיים כיום כ־120 מיליון איש, ואוכלוסייתה מתאפיינת בהומוגניות רבה יחסית – כ־90% מהתושבים הם מוסלמים, ברובם סונים, ומוצאם מהעם המצרי. אוכלוסיית מצרים גדלה בקצב מהיר – יש שיגידו מהיר מדי, ובמשך שנים טוענים מנהיגיה השונים של המדינה כי רק ירידה בקצב גידול האוכלוסין תאפשר שיפור במצב הכלכלי של האזרחים ותסייע בפתרון בעיות חמורות במדינה כגון אבטלה ומצוקת דיור. נוסף על הריבוי הטבעי הגבוה, בעשור האחרון מצרים חווה תופעה נוספת של הגעת פליטים אליה, בפרט מסודאן ומסוריה. בשנים הראשונות נקלטו הפליטים במדינה בהצלחה יחסית: רבים מהם הצליחו להשתלב בשוק העבודה, וגם מבחינה חברתית זכו ליחס לכל הפחות ניטרלי, אם לא אוהד. במאמר שפרסמה ספאא עאשור, חוקרת ועיתונאית מצרית, היא דנה בשאלת היחס של מצרים לפליטים ממדינות ערביות אחרות, וטוענת כי בשנים האחרונות הוא השתנה לרעה, והפליטים אינם זוכים עוד לקבלה ואף מאוימים בגירוש מצד השלטונות. עאשור מנסה לעמוד על הסיבות לשינוי זה ועל משמעותו.

על פי נתוני האו"ם,  עד שנת 2013 הייתה מצרים אחת המדינות שפתחו את שעריהן לפליטים מסוריה באופן המשמעותי ביותר, וזאת בזמן תקופה סוערת מבחינה פוליטית במצרים עצמה. הלך הרוח הציבורי כלפי הפליטים הסורים מתואר על ידי הכותבת כחיובי, והיא אף מזכירה ביטויים שהפכו רווחים כגון "סורים הם אנשי עבודה", המעידים על תפיסה חברתית שהמהגרים החדשים הם חרוצים ומועילים. ואכן, רבים מהפליטים הסורים שהגיעו למצרים לא הסתפקו בהישרדות, אלא שאפו להתפתח מבחינה חברתית וכלכלית והקימו עסקים קטנים וחברות, שחלקם העסיקו פליטים אחרים – כך לדוגמה בית הקפה החביב על הכותבת, בבעלות שני צעירים סורים, שהפך למקום מפגש נעים בין מהגרים סורים לבין תושבים מצרים מקומיים (אך נסגר לאחרונה). במהלך שנת 2025 עמד מספר החברות בבעלות סורית במצרים על כמעט 16 אלף, כ־21 אחוזים מסך החברות בבעלות זרה במצרים; נתון המוכיח מעל לכל ספק כי הקהילה הסורית משפיעה לחיוב על הכלכלה המצרית, ולא להפך. סורים רבים ששהו במדינות אחרות הביעו קנאה בבני עמם שהגיעו למצרים על היחס המקבל והאוהד שזכו לו ועל האפשרות להשתלב בשוק התעסוקה. בהמשך, הגיעו גלי פליטים ממדינות אחרות המצויות בסכסוכים ובמלחמות אזרחים, כגון סודאן, שממנה הגיעו למצרים פליטים רבים בעיקר משנת 2023.

לשנות את הנרטיב

אולם הנתונים החיוביים הללו אינם, כך מתברר, חזות הכול. כדי לבחון באופן רציני את היחס לפליטים במצרים, ראשית יש לענות על השאלה כמה פליטים כאלה יש. על אף שהשאלה נראית פשוטה, התשובה אינה כזו, והיא תלויה במי שואלים. על פי נתונים של נציבות האו"ם לפליטים, במצרים חיים כ-900 אלף פליטים מ־61 מדינות שונות, כמחציתם מסודאן, והמחצית השנייה מורכבת ברובה מסורים. עם זאת, הצהרות ממשלתיות שהושמעו לאחרונה מצד ממשלת מצרים, מציגות מספרים שונים בתכלית, ולפיהם יש במצרים כ־10-9 מיליון "פליטים", כאשר כדי להגיע למספרים גבוהים אלה הם כוללים כנראה שילוב של פליטים המוכרים כפליטים לצד מהגרים ותושבים זרים שונים. לדידה של הכותבת, הצגת הנתונים באופן הזה נועדה לעודד את הנרטיב שלפיו במצרים יש מהגרים רבים, והם אלה ש"לוקחים למצרים את העבודה" ו"אשמים" במשבר הכלכלי החריף ובשיעורי האבטלה הגבוהים הקיימים במדינה. בכך, המטרה היא כמובן להסיט את הדיון הציבורי מכישלונה של הממשלה בשיפור חיי האזרחים.

גם ברשתות החברתיות צצו לאחרונה קמפיינים הקוראים לגירוש הפליטים הסורים והסודאנים מהמדינה באופן שנראה סותר את התדמית החיובית שהללו נהנו ממנה בשנים עברו. למתבונן מהצד הקמפיינים נראים מאורגנים לאור החזרתיות של התוכן והפצת מידע מוטעה המוביל לדמוניזציה של הפליטים ומאומץ על ידי פוליטיקאים בכירים. גם בערוצי טלוויזיה הנחשבים כמזוהים עם השלטון, מחלחלים מסרים דומים בשנים האחרונות. בשנת 2024 אירח אחמד מוסא, עיתונאי ומגיש טלוויזיה הנחשב לתומך נלהב של השלטון, את חבר הפרלמנט אחמד אל־עוואדי כדי לדון על בעיית הפליטים במצרים. חבר הפרלמנט הדגיש כי מצרים מארחת מספר גדול של פליטים ונושאת בשל כך בעול משמעותי מבחינה כלכלית ומבחינת מתן שירותים שונים. אולם, כאשר מחפשים מידע מאומת על מהי בפועל ההוצאה השנתית מתקציב המדינה לתמיכה בפליטים, קשה מאוד למצוא כזה. למיטב ידיעתה של הכותבת, הממשלה לא הכריזה על שום תוכנית לתמיכה בפליטים, והכסף המשמש לצורך זה מגיע מסוכנות האו"ם לפליטים (שאף היא הודיעה על קיצוצים בו במהלך שנת 2025). הדבר לא הפריע לבכירים מצרים – בראשם ראש הממשלה מוסטפא מדבולי, לטעון במהלך דיון בנושא קליטת פליטים פלסטינים מרצועת עזה בשנת 2024, כי מצרים מוציאה כ־10 מיליארד דולר בשנה על קליטת פליטים.

גירוש פליטים בשם החוק

שינוי היחס מתבטא לא רק בהצהרות של הממשלה אלא גם במעשים. בתקשורת המצרית כיום מתרבים הדיווחים על מקרי גירוש של פליטים סודאנים וסורים, ואזרחים מדווחים על כך שעסקים שכונתיים כגון בתי קפה וחנויות בבעלות סורית הולכים ונסגרים, כאשר בדיעבד מתברר שבעלי המקום נאלצו לעזוב את המדינה. לאחרונה דווח אף על מקרה מוות של פליט סודאני במתקן מעצר לאחר שנכלא שם בעקבות טענת המשטרה שאין ברשותו אשרת שהייה במדינה. משפחתו טוענת כי היו בידיו מסמכים רשמיים המתירים לו לשהות במצרים, וכי המשטרה עודכנה על כך שהוא סובל ממצב רפואי מיוחד, אך בכל זאת מנעה ממנו טיפול רפואי – מה שבסופו של דבר הוביל למותו. 

שני מקרי גירוש נוספים שזכו לתהודה ציבורית היו של סופרים ואנשי רוח מקרב המהגרים – הכותב הסורי סאמר מוכתאר (שחי במצרים כמעט 14 שנה ויש לו בן מצרי) ועמיתו הסודאני אידריס עלי. שניהם נעצרו באופן מפתיע והוחזקו מספר ימים בתנאי מעצר קשים שכללו הרעבה וסחיטה כלכלית, ובסופו של דבר גורשו מהמדינה בכפייה. מלבד דיווחים נקודתיים על אזרחים, פורסם גם דו"ח מקיף מטעם ארגון הפליטים במצרים והיוזמה המצרית לזכויות אדם, המפרט הפרות נרחבות של זכויות פליטים ושל מבקשי מקלט בשנים 2025-2023, ובכלל זה גלי מעצרים המוניים, פשיטות על בתים, גירוש בכפייה ללא משפט גם של מי שנושא תעודות רשמיות מטעם סוכנות הפליטים של האו"ם ועוד. זאת במקביל להצגה מעוותת של המצב על ידי השלטונות כאילו הפליטים עוזבים מרצונם החופשי, למשל משום שהם מעוניינים כעת לחזור למולדתם סוריה לאחר שהמצב בה התייצב.

הממשלה אינה מסתפקת רק במבצעי גירוש ובהשפעה על דעת הקהל אלא גם בשינויים בחוק. במהלך שנת 2024, אישרה מועצת הנבחרים את חוק מס' 164 לשנת 2024, אשר קבע כי תוקם ועדה בשם "הוועדה הקבועה לענייני פליטים". ועדה זו תהיה כפופה למשרד ראש הממשלה, דבר שפירושו העברת הסמכות להכריע בבקשות מקלט מנציבות האו"ם העליונה לפליטים לידי ועדה ממשלתית מצרית, והענקת סמכויות נרחבות לוועדה זו באישור בקשות או בשלילת מעמד פליט. החוק עורר ביקורת מצד מומחי משפט בטענה שהוא אינו מציג קריטריונים סבירים לקביעה מי זכאי לבקשת מקלט, ובאילו תנאים מותר לעצור ולהחזיר בכפייה מבקשי מקלט. מספר ארגונים העוסקים בזכויות אדם ופליטים פרסמו דוחות המבקרים את החוק, אך ממשלת מצרים לא הגיבה על ביקורות אלו.

ההידרדרות ביחס לפליטים מעיבה על שנים יפות שבהן זכו פליטים מסוריה ומסודאן לטוות זיכרונות חדשים לצד עם המחזיק בתפיסה תרבותית ארוכת שנים של הכנסת אורחים. אולם המצרים נמצאים כיום תחת משבר כלכלי וחברתי עצום, עם חוסר יציבות פוליטית מתמשך ומשברים שהופכים את העם לרגיש יותר ומושפע יותר מקמפיינים תקשורתיים ממשלתיים המחפשים שעיר לעזאזל לתלות בו את האשם על חוסר תפקודה של הממשלה עצמה. לכן, כנראה מוקדם מכדי לפסוק אם אכן מדובר בשינוי תרבותי בהכנסת האורחים המצרית או בביטוי האופייני לזמן של משבר פוליטי וכלכלי שתוצאותיו ייעלמו בעתיד.

---

נטע איפרגן כותבת בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון ליר. לקריאת מאמרים נוספים שפורסמו ב״הצצה לפורום״:

הצצה לפורום: הכירו את פקיסטן, המתווכת החדשה>

הצצה לפורום: מה קורה בגדה המערבית?>

הצצה לפורום: סוריה>