על הנייר: היסטוריה, ידע וכוח
היסטוריה נכתבת על נייר ולנייר עצמו יש היסטוריה. אובייקט זה, העשוי מסיבים שרוסקו וסודרו מחדש באופן שיתאים למגע העט ותבניות המכבש, הוא תמים רק לכאורה. הנייר יעיל הרבה יותר בהשוואה ללוחות הטין, משטחי האבן, קלפי העור, החרסים והפפירוסים שקדמו לו, והוא מצעיד את התרבות קדימה כבר אלפיים שנה. ספריות פרטיות בסין העתיקה, מסורת ה"וואשי" ביפן, התפשטות דברי הנביא מוחמד, הרפורמציה שקראה תיגר על הבלעדיות של הכנסייה בפירוש כתבי הקודש – אירועים מכוננים אלה ורבים אחרים התרחשו בזכות הנייר ומה שנכתב עליו.
כמה תמוהה אפוא הנטייה הרווחת לבטל את אשר "נותר על הנייר" כאילו הוא חסר משקל, ולראות ב"פיסות נייר" לא יותר מסרח עודף של הדרמות האמיתיות של החיים. מטבעות לשון כאלה מטשטשים את חלקו המכריע של הנייר בחיינו, שהרי הנייר – והפיכתו לניירת ברגע שנרשמים עליו מחשבות וחשבונות – הוא המוציא לאור של כלל תוכניותינו.
הנייר ניצב אפוא בלב החוויה האנושית. מצטלבים בו שלושת המישורים שבאמצעותם כל אדם ממקם את עצמו ביחס לקוסמוס: ימין/שמאל, מעלה/מטה, לפנים/אחורה. לכן, אין פלא שהנייר מיטיב לייצג, וכך גם לעצב, את המצב האנושי. הנייר מאפשר לסדר אינספור פיסות מידע ברצף של אותיות ומספרים המוביל לנקודת סיכום בסוף השורה או בתחתית העמודה. הנייר מאפשר גם להתערב בסדר הזה, לשנות אותו, להוסיף פיסות מידע ולהשמיט אחרות – פעולות שחורגות מהדף אל העולם שמחוצה לו.
הניירת מניעה את העולם
חלק גדול ממה שנכתב על הנייר נקשר בידע. מידע, ידיעה, דעה, מדע, מודעה, וכן תודעה – כל המילים האלה נגזרות מאותו השורש. מושגים אלו התבססו, עד לאחרונה לפחות, על הנייר, שהתגלה כאמצעי יעיל להפליא להפקת ידע ולמיונו, עיבודו, שכפולו, אחסונו, שיתופו (או מידורו) ומכירתו.
ההפשטה של הנייר מתאפשרת, במפתיע, בזכות מהותו הגשמית דווקא, שכן הנייר משמר את הסימנים המסורטטים על גביו ומעצבים את המציאות שמחוצה לו. הנייר, העשוי רשת סיבי תאית, מתגלה כמוצק לא פחות מהפלדה ומהבטון, אולם כוחו טמון באופי העל-חומרי שלו, בהפיכתו לניירת. חוד העט, הניזון מתמיסה עמידה של דיו, יחד עם היד הנמרצת של פקיד הרישום, הופכים את המצע הממשי הזה לנתוני תוחלת חיים, פריון עבודה ומאזני סחר-חוץ. נתונים אלה משמשים, בהתאמה, לקביעת מדיניות ציבורית למיגור התחלואה, להגדלת התפוקה ולוויסות הגירעון בתקציב המדינה. כאן, בתרגום הידע לפעולה, כלומר לכוח, מתגלם ייעודו של הנייר, שמתפקד כמעין מערכת הפעלה של "הרציונליות העובדתית" – מושג בלקסיקון הסוציולוגי של מקס ובר המתאר פעולה מחושבת המכוונת להשגת מטרות – המעבירה לידי בני אדם את הריבונות על עולמם.
הפעלתנות השלטונית המושתתת על רישום, המאפיינת את מדינת הלאום, היא היסוד ל"כוח על החיים", ביטוי שטבע מישל פוקו בהתייחסו לרשות "הנוטלת על עצמה לנהל את [החיים], להגדיל אותם, להרבות אותם, להפעיל עליהם פיקוחים מדויקים והסדרים כלליים". כוח זה בא לידי ביטוי בתעודות לידה ופטירה, ברישיונות נישואים וגירושים, בפנקסי חיסונים, בגיליונות ציונים ובנסחי טאבו – כל אותם מסמכים המעידים על התנהגותו של הפרט ומסדירים את זהותו. שלל מסמכים היו נחוצים גם לסדרה של פעולות שנדרשו לניהול העסקים המסתעפים של עידן התיעוש – הזמנת סחורות, סיכומי תנאי תשלום, דיווחי רווח והפסד, עדכון פוליסות ביטוח, ועריכת חוזים אשר החליפו הבטחות בעל-פה והיו לראיה המועדפת בערכאות המשפטיות מאז ועד היום.
על הנייר, ספר חדש בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, עוסק בתפקידו המכריע של הנייר בשני מפעלי הדגל של המודרנה: המצאת הקפיטליזם ובניית האומה. הסיפור מתמקם בלשכות המסחר שהוקמו בארצות הברית במאה התשע-עשרה כדי לנהל את כלכלת השוק ובעצם לייצר אותה; וכן במשרדי המינהל הקולוניאלי שפעלו באותה התקופה בלונדון ובתת-היבשת בדרום אסיה כדי ליצור ישות מדינית חדשה בהודו. קריאה באותיות הקטנות של "שלטון המכתבה" – שכבש את העולם בין השאר באמצעות עטי מתכת, סוגי דיו עמידים, נוהלי תכתובת, כללי פנקסנות, טבלאות סטטיסטיות ורפורמות בשירותי הדואר – חושפת עד כמה המציאות שלנו בנויה על יסודות של נייר.
מעידן הנייר לעידן המסך
כמובן, אי-אפשר לדון בתולדות הנייר בלי להתייחס למסך האלקטרוני המחליף אותו. האם מצב הפוסט-נייר של ימינו מבשר את קץ השימוש ב"עמודים", "דפים", "תיקיות" ו"סימניות"? שאלה זו נידונה בפרק הסיום של הספר.
בעקבות תהליכי המחשוב, מערכות הידע שבאמצעותן מתהווים השוק והמדינה משוכללות כיום לאין שיעור. מאגרי המידע גדלים, ואיתם היקף הידע. גם יכולות המיון, השכפול, האחסון, השיתוף, המידור והמכירה של המידע משתכללות והולכות. דומה כי הדיגיטציה מסמנת נקודת שיא (ובה בשעה נקודת שבר) בתולדות הניירת, גם אם השיא הזה מוצג על גבי המסך. המהפכה הדיגיטלית הגדולה מעוררת תהיות רבות בדבר המשוואה בין ידע לכוח. מה קורה כאשר הנייר – שהוא המתווך הוותיק ביניהם – מושלך לפח האשפה של ההיסטוריה? מה משמעותה של ניירת בעולם שבו הידע נוצר ונצרך בהבזקי אור מרצדים על גבי מצע אלקטרוני? כיצד יתנהלו המנגנונים של ממשל, ממון, עסקים ומלחמה, המתוחזקים באמצעות "מיליארדים של פיסות נייר" – כדברי צ'רלס רייט מילס בספרו White Collar משנת 1953 – כשהציוויליזציה מועתקת אל העננים?
***
על הנייר רואה אור במסגרת סדרת "אובייקטים גלובליים", העוסקת בהיסטוריה גלובלית ומטריאלית. ספרי הסדרה דנים בשאלות גדולות מבעד לאובייקטים נבחרים ובתוך כך חושפים את השפעתם המכרעת של האובייקטים על ההיסטוריה, הפוליטיקה, הכלכלה, הדת והחברה – ובעצם על כל היבט של חיינו.
