פלטפורמה למחקר, לעיצוב וליישום הקשר "אדם-טבע"
פרויקט משותף של מכון ון ליר ורמת הנדיב
בעידן האנתרופוקן, שבו האנושות היא כוח גיאולוגי מעצב, אין טבע "נקי" או "בתולי" והאדם הוא לא כוח חיצוני לטבע. תחת זאת הוא שזור באטמוספרה, בהידרוספרה ובביוספרה ומשנה אותן עמוקות. בעידן החדש הזה הטבע והאדם ארוגים זה בזה במערכות יחסים של תלות, אחריות ופגיעוּת. למעשה, כל רובדי חיינו שזורים בטבע, אך בהיעדר עדשה תרבותית, מדעית ומוסדית מכוילת, מכוונת ורגישה דייה, המציאות הזאת נותרת שקופה.
פלטפורמת המחקר המשותפת של מכון ון ליר ורמת הנדיב קובעת נחרצות: ההבחנה המסורתית בין אדם לטבע קרסה!
ואם כך, מה אפשר לבנות על הריסות ההפרדה?
"אדם-טבע" הוא לא נושא חדש, והדיון התיאורטי בו הגיע לבשלות; נכתב ונאמר עליו רבות. אבל הוא כן בעיה מוסדית חדשה. הוא מחייב לא רק מושגים תיאורטיים, שכבר קיימים בהקשר שלו, כי אם גם צורות חדשות של חינוך, מחקר, הכשרה מקצועית והכרעה ערכית. השאלה המנחה אותנו בפלטפורמה היא איך מכוננים שדה מקצועי ומתודולוגי בתוך מציאות היברידית.
המרחב הישראלי, על צפיפותו הפוליטית, האקולוגית והתרבותית, הוא מעבדה ייחודית לשאלה זו. ישראל רוויה “טבָעים” – אקלימיים, אקולוגיים, היסטוריים ופוליטיים, כולם מוטענים בנרטיבים תרבותיים, בכמיהה לנופים אירופיים ירוקים ובשימוש בטבע ככלי של ריבונות, הדרה וזהות. דווקא בשל הצפיפות הזו, השדה המקומי יכול לתרום תרומה תיאורטית רחבה להבנת האופן שבו יחסי אדם-טבע הופכים למחקר, לעיצוב ולפעולה בעולם שאחרי הדיכוטומיה "טבע-תרבות".
בניית תשתיות שדה
אנו מחליפים את הקריאה הגנרית לשיתוף פעולה בבנייה אקטיבית של תשתיות שדה (field infrastructure). שום דיסציפלינה לבדה אינה יכולה להבין את המציאות האנתרופוקנית, ובוודאי שלא לפעול בה פעולה מספקת. דווקא החיכוך בין שפות ידע שונות מאפשר לנסח מושגים, מתודות וצורות פעולה חדשות.
הפלטפורמה מקדמת שלושה ערוצי פעולה עיקריים:
- מכשירי מחשבה. פיתוח מתודולוגיות המשלבות יחד כמה תחומי ידע כדי ליצור שפה שאינה כבולה להיגיון מדעי אחד.
- אתיקה, רגש ומדע. החזרת שאלות של ערך, משמעות, אמפתיה, אחריות ושייכות ללב המדעים המדויקים, מדעי הטבע והאקלים. אנו משתמשים בתפיסות דוגמת "תיאוריית גאיה" כגשר בין המבט הפלנטרי לזהות הפרופסיונלית.
- סוכנים של מקום. יצירת "מקומיות רדיקלית" באמצעות בחינת ישויות ביוטיות (למשל, המרעה או עץ הזית) כסוכנויות המעצבות את הפוליטיקה ואת התרבות של אגן הים התיכון .מדובר במקומיות כנישה אקולוגית מעצבת תרבות.
פלטפורמת אדם-טבע אינה מבקשת להוסיף תוכן חדש לשיח הקיים, אלא לשנות את תנאי השיח עצמו. היא פועלת בשיטה של בניית נישה (niche construction) המעצבת את תנאי השגשוג של צורות ציבוריות, מחקריות ועיצוביות חדשות של אדם-טבע. במרחב החדש הזה מתגבשות השפות, המתודות והצורות המוסדיות הנחוצות לחשיבה, ללמידה, לעיצוב ולפעולה בעולם משותף.