החילוניוּת – כעמדה פילוסופית, כזהות וכפרקטיקה – מוצגת ונידונה בסדר היום הציבורי כנתונה במשבר חריף, מתמודדת עם מתקפות ואתגרים קשים וכמו איבדה את כוחה וקסמה הישנים. למול החילוניוּת מוצגת בדרך כלל באופן קוטבי ובינארי עליית הדת והשתלטותה על מרחבים ציבוריים ואישיים. גישה זו איננה ייחודית לישראל והיא מאפיינת מקומות רבים בעולם כיום. אתגרי החילוניות מוצגים בדרך כלל כחלק מהמשבר של מוסדות ועקרונות מקבילים כמו הליברליזם, הנאורות, הסובלנות וערכי השוויון והדמוקרטיה.

נראה כי סדר היום המשברי והקוטבי משטיח את המציאות ולא משקף אותה במדויק. הפרויקט מציע חשיבה מחודשת על חילוניוּת ישראלית, שתעסוק בשאלות עומק הנוגעות לדתיוּת ולחילוניוּת כאחד, תברר מה מחזיק אותנו יחד כחברה, כקהילה וכלאום ותציע מתוך כך פתרונות אפשריים למצב. אין הכוונה לטשטש את ההבדלים בין מאפיינים חילוניים לדתיים במרחב הישראלי, אלא להצביע על ממד החילוניוּת במופעיו השונים – האישיים והקולקטיביים. בו בזמן, הפרויקט מבקש לאתגר את עצם החשיבה הדיכוטומית המייחסת לחילוניוּת–דתיוּת סט נבדל של ערכים, אידאולוגית והתנהגויות.