שיבת ציון, שיבת סדום

הומוסקסואליות, ציונות ויצירת היהודי החדש

התנועה לשחרור ההומוסקסואליות והתנועה הציונית הופיעו בד בבד כשתי תנועות מודרניות החותרות לשחרור קבוצות בחברה האירופית שנרדפו והופלו במשך עידנים. שתי התנועות התעוררו בתגובה על מקרים בוטים במיוחד של רדיפה, שזכו לתהודה רבה באירופה בעשור האחרון של המאה התשע-עשרה: בעיקר פרשת דרייפוס בהקשר הציוני ומשפטו של המשורר אוסקר ויילד וסקנדל אוילנבורג בהקשר ההומוסקסואלי. אך בשתי התנועות היה גם יסוד החורג מן ההתארגנות החוקית – שאיפה לחזרה אל העבר העתיק, שתביא לתחייה תרבותית.

יותר מחצי מאה לפני מהפכת שחרור הלהט"ב של העשורים האחרונים פעלה תנועה הומוסקסואלית מוקדמת, שונה למדי מזו המוכרת לנו. השיבה לסדום, שיצא בסדרת אופקים בהוצאת עם עובד, מספר את סיפורם של אותם גברים יהודים שהיו שותפים לפרויקט הרנסנס ההומוסקסואלי ואחוות הגברים הארוטית, וניסו להביא בשורה זו ליישוב הציוני של תקופת המנדט. הוא מתחיל בראשית המאה העשרים ומסתיים בהקמת מדינת ישראל. בדרכים שונות, ולעיתים פרדוקסליות, התאמצו אנשים אלו למזג בין חזון פוליטי בדבר עתיד היהודים בארצם, ובין חזון שיקום מעמדה של האהבה החד-מינית. הספרים המועטים שעוסקים בתולדות תנועת הלהט"ב בישראל מתחילים לרוב את הסיפור בשנות השבעים של המאה העשרים, עם הקמת הארגון הראשון לזכויות ההומואים והלסביות – האגודה לזכויות הפרט. תנועה זו נחשבת בדרך כלל שלוחה של התנועה לשחרור הגייז שהופיעה בארצות הברית, ואחרי כן במערב אירופה, אחרי מהומות סטונוול ב-1969. אך כפי שעולה מן הספר, לתנועה ההומוסקסואלית בארץ יש פרה-היסטוריה קדומה הרבה יותר, ששורשיה בשנות העשרים של המאה שעברה.

הפרה־היסטוריה של התנועה ההומוסקסואלית בארץ

כמובן, לא מפתיע שגם בתחילת המאה שעברה היו בארץ גברים ונשים שחשו משיכה לבני מינם. אבל האנשים שמוצגים בספר לא הסתפקו בקיום הומוסקסואלי פרטי – למעשה, מקצתם לא היו נחשבים כיום להומוסקסואלים במובן המקובל. הם פעלו בשירות פרויקט ארוטי-פוליטי, ובו העלו את האהבה החד-מינית על ראש שמחתם וחתרו, בדרכים כאלה ואחרות, להעלות את קרנה ולהבטיח לה מקום בחיי היישוב הארץ-ישראלי. סיפור חייהם של הזואולוג בנדיקט פרידלנדר, התעשיין ולטר מוזס, החלוץ מאיר יערי, המשוררים מרדכי גיאורגו לנגר וישראל יעקב דה האן, העיתונאי פרנץ גולדשטיין, הרקדן פרד לנוקס והאסטרולוג ידידיה חבקין, וגם של המשוררת אלזה לסקר-שילר, היה כרוך בסיפור עלייתה ושקיעתה של התנועה ההומוסקסואלית בתחילת המאה העשרים. כמה מהאנשים האלה היו דמויות שוליים וטיפוסים אקסצנטריים שהיו מוכרים רק למעגל אנשים מצומצם. אבל אחרים הגיעו, בתקופות מסוימות בחייהם, לעמדות השפעה רחבות יותר. כולם היו אינטלקטואלים שעסקו בכתיבתם, באופן מפורש יותר או פחות, בשאלה ההומוסקסואלית. בכמה מקרים הם ביקשו להקים התארגנויות פוליטיות וחברתיות שהתבססו על ארוס חד-מיני. רובם גם מיזגו בין חזון ההתעוררות ההומו-ארוטית ובין פרויקט ההתחדשות הציונית ויצירת "היהודי החדש". , גם הזהות ההומוסקסואלית המודרנית נולדה באירופה, וכדי שתגיע למזרח התיכון היה צריך לייבא אותה מן היבשת הישנה עם רעיונות אירופיים אחרים שיובאו למזרח בידי הקולוניאליזם האירופי. אומנם מסיבה זו הסיפור המסופר בספר מתרחש ברובו בפלשתינה, אך פרקיו הראשונים מתרחשים באירופה. הואיל והרעיונות של התנועה ההומוסקסואלית המוקדמת שונים למדי מהתפיסות המקובלות בעולם העכשווי, יש צורך להסביר את שורשיו של אידיאל הרנסנס ההומו-ארוטי, בעיקר בגרמניה של מפנה המאה. מחוץ להקשר האירופי, ובפרט הגרמני, קשה להבין את רעיונותיהם של הכותבים הנידונים בספר. כפי שאפשר לראות, להוגים, סופרים וסקסולוגים יהודים היה תפקיד בולט בתנועה זו; אך, כמובן, רבים מהאישים המובילים בה לא היו יהודים, ומקצתם אף היו אנטישמים נלהבים וראו ביהדות את המכשול להתחדשות הומו-ארוטית.

החיפוש אחר המהות

התודעה ההומוסקסואלית שצמחה בתחילת המאה העשרים דמתה מכמה בחינות לזו שיצרה תנועת שחרור הלהט"בים המוכרת לנו כיום. הטיעונים שהושמעו למען ביטול האפליה בתחילת המאה העשרים דמו לעיתים לאלו המושמעים בימינו. אך מבחינות אחרות השיח על ההומוסקסואליות במחצית הראשונה של המאה שעברה היה שונה מאוד באופיו. כיום הדיון בזכויות הלהט"בים הוא משפטי בעיקרו ומתבסס על עקרונות ליברליים של שוויון ומניעת אפליה. לעומת זאת, המשקיף בן זמננו הבוחן את העיסוק בהומוסקסואליות בתקופה שבה הספר עוסק, יופתע לגלות עד כמה הוטרדו בני התקופה משאלת משמעותה של ההומוסקסואליות – כתופעה היסטורית, אנתרופולוגית, פסיכולוגית ותרבותית.

רבים מהכותבים ההומוסקסואלים בתקופה הנידונה לא הסתפקו באמירות בסגנון "חיה ותן לחיות" או "פשוט נולדנו ככה". הם ביקשו להסביר את תופעת האהבה החד-מינית או את התשוקה ההומוסקסואלית ואפילו להעניק לה הצדקה. האם הומוסקסואליות היא סימפטום לניוון של החברה המודרנית? או שמא היא משגשגת דווקא בחברות שמרניות ונוקשות? האם זוהי השפעה אוריינטלית, או שמא דווקא צורת התקשרות המאפיינת את הציוויליזציה ההודו-אירופית? ומה ההסבר לקיומה של הומוסקסואליות בטבע, אף שהיא מנוגדת לכאורה לעקרון הברירה הטבעית? כתבי העת והחיבורים בני התקופה עוסקים בפירוט בשאלות אלו. בתקופה שבה נדרשו מלומדים ותיאולוגים לשאלת "מהות היהדות" וביקשו להבין כיצד היא שרדה אלפי שנים, ביקשו מלומדים וסקסולוגים להסביר את "מהות ההומוסקסואליות". אומנם מגנוס הירשפלד והמכון שלו ביססו את מאבקם בעיקר על נימוקים רפואיים וחוקיים, אבל מתחת לחזית המהוגנת התקיים גם שם ממד רומנטי-מיתי. גם כתבי העת של קבוצת הירשפלד הרבו לעסוק במקורות התרבותיים העמוקים של תופעת ההומוסקסואליות.

מבחינות אחדות אפשר לראות בתולדות ההומוסקסואליות סוגיה היסטורית פרטיקולרית הנוגעת לקבוצת מיעוט אחת, שמקיפה אחוזים אחדים מן האוכלוסייה. זווית ראייה כזאת בוודאי אפשרית; אך במובנה הרחב, השאלה ההומוסקסואלית נוגעת לכמה משאלות היסוד של הפוליטיקה המודרנית וזיקתה לגבריות. בהקשר הגרמני הראו לא מכבר חוקרים של הלאומיות הגרמנית ששאלת הממד הארוטי של החיים הפוליטיים מילאה תפקיד ראשי במחשבה, בתרבות ובפוליטיקה של הרייך הגרמני מסוף המאה התשע-עשרה ועד התקופה הנאצית. באותו אופן נגעה שאלה זו גם לכמה מסוגיות היסוד של הלאומיות היהודית – הציונות. הסיפור שמסופר בספר עוסק לכאורה באנשים יוצאי דופן שפעלו מקצתם בשולי החברה; ועם זאת, הוא עובר דרך צמתים ראשיים בהיסטוריה היהודית המודרנית, והוא מצוי ברקע של מגמות מרכזיות בהיווצרות האדם היהודי החדש. זוהי היסטוריה סמויה מן העין, מבט מזווית מפתיעה על הסיפור הציוני הקולקטיבי.

---

מחבר הספר והמאמר הוא ד"ר עפרי אילני, היסטוריון, עיתונאי ועורך מגזין הזמן הזה. אפשר לרכוש את הספר באתר הוצאת עם עובד או בחנות אדרבא ספרים.

לכבוד הוצאת הספר ייערך ערב דיון ביום ראשון, 14.6.2026, במכון ון ליר בירושלים. הכניסה חופשית בהרשמה מראש>