מאוקטובר לאוקטובר

מ-7 באוקטובר ועד היום עברו שנתיים שהותירו חותם עמוק במציאות הפוליטית, החברתית והאישית שלנו. במהלך הזמן הזה התחוללו אירועים רבים ומטלטלים. זה רגע מתאים לעצור, להסתכל לאחור ולבחון כיצד ניתחנו כאן במכון את התקופה שאנחנו נמצאים בה, עם כל המורכבות שלה וההשלכות שהיא נושאת. במאמר זה קיבצנו הרצאות, מאמרים ופודקאסטים שיוצרים יחד פסיפס של השנתיים האחרונות, במטרה לשפוך אור על מה שכבר עברנו ועדיין אנחנו עוברים ולתת לו הקשר רחב יותר, עם כמה תחזיות לגבי העתיד.

התגובה המיידית

בשבועות הראשונים לאחר השביעי באוקטובר כולם חיפשו במה להיאחז. כאן במכון יצאנו בסדרת שיחות, "זמן מלחמה" (שעלתה גם כפודקאסט), שבוחנות את המצב מזוויות שונות ומציעות כלים להתמודדות וחשיבה אחרת. איך משמרים תקווה גם לנוכח חורבן אישי וקהילתי? מה התפקיד של תרבות ועולמות משמעות בעיצוב חוויית הכאב וההתמודדות עימו? איך אנחנו זוכרים טראומה? שאלות אלה ורבות נוספות עלו בדיונים המיידיים בין חוקרים ונשות רוח.

בכתב העת "הזמן הזה" יצאנו בפרויקט "שברי אוקטובר" ליצירת קווי מתאר למחשבה לנוכח האסון, ובו ניסו חוקרים לחשוב כיצד 7 באוקטובר והמלחמה בעזה יעצבו את התפיסות שלנו ושל כלל האוכלוסייה בנוגע לסכסוך. מעניין לשוב למאמרים האלה ולראות ממרחק הזמן איך המציאות אכן התעצבה.

במהלך התקופה הזאת צפינו גם בעלייתן של תיאוריות מורכבות, משונות ומופרכות שמנסות להסביר מדוע התרחש מה שהתרחש, ובעקבות כך בדקנו למה דווקא ברגעי אסון כבדים יש הישענות על קונספירציות.

השלכות המלחמה

למלחמה יש אינספור השלכות, שאת חלקן היה אפשר לראות כבר בזמן אמת ואת חלקן נוכל לגלות רק בעוד שנים רבות. אבל במהלך השנתיים האלה ניסינו להישיר מבט אל המציאות ולהבין מה המלחמה מייצרת ואיך היא משפיעה על היבטים שונים בחיינו.

בערב הדיון "צבא במלחמה: דמוגרפיה, הקרבה וקורבנות" דיברנו על ההשפעות של המלחמה על החיילים הנלחמים בה. הכנס "מכאן והלאה: מחשבות פמיניסטיות על ההווה והעתיד" דן בהשלכות של המלחמה על נשים ועל פעילותן בעת חירום ובחשיבותה של נקודת מבט מגדרית כדי לקדם עתיד טוב יותר.

אבל לא הסתכלנו רק על האוכלוסייה בתוך ישראל; ההשלכות על האוכלוסייה בעזה הן כמובן עצומות. כדי לבדוק אותן ולהעלות אותן לשיח קיימנו את הכנס "אין חפים מפשע בעזה", שנקרא כך כביקורת על האמירה הנפוצה בימים אלה. הכנס בחן את השפעות המלחמה בעזה על מרחבים אזרחיים שונים: החרבת ערים ועקירה, קריסת מערכת הבריאות, המדיניות בנוגע לסיוע הומניטרי ועוד. בפורום לחשיבה אזורית הבאנו עדויות שונות מעזה. חלקן מציעות חזון לעתיד לבוא, חלקן מציגות עמדות שמתנגדות לחמאס וחלקן משתפות חוויות אישיות מימים אלה שמעידות על ממדי המשבר. בנוסף, במסגרת גיליון חירום של "תיאוריה וביקורת" קיימנו סמינר ביקורתי שמבקש לעורר מחשבה מעמיקה על ההווה האסוני שבו אנחנו נתונים.

גם מצבה הבינלאומי של ישראל הושפע מאוד מהמלחמה. בצל המשפט הבינלאומי בהאג נגד ישראל קיימנו ערב עיון שמדבר על משמעות ההליך ועל ההשלכות שצפויות להיות לו. המלחמה עם איראן בחודש יוני האחרון הובילה לבחינה מחודשת של מערכת היחסים עם איראן ושל המצב בתוך איראן עצמה, בחינה שהצגנו בפרקי בפודקאסט הייעודי מאיראן לאן.

לצד כל אלה עולה גם נושא האנטישמיות הגוברת בעולם, ואיתו גם השאלה: האם כל ביקורת על ישראל היא אנטישמית או שמדובר בטענות לגיטימיות שאין קשר בינן לבין היחס ליהודים? על כך דנו בפרק של הפודקאסט "יריב ראוי", שמציג עמדות שונות בנושא.

המלחמה בשגרה

ככל שהתארכה המלחמה, כך השתנו המקום שלנו בתוכה ויחסנו אליה. בפרק ממשבר למשבר – על הנורמלי החדש דיברנו על חיים בעולם מרובה משברים שמעצבים את "הנורמלי החדש", שהוא שגרת חיים בתקופה לא שגרתית. מהן המשמעויות החברתיות, הפילוסופיות והפוליטיות של לחיות ביומיום כזה?

קיימנו גם ערב על תפקידה של האקדמיה בזמן מלחמה. כיצד אפשר להנגיש לציבור ידע ביקורתי ומעמיק דווקא כשהשיח הציבורי מצטמצם ונעשה אחיד ומגויס? מדוע קולות של חוקרות וחוקרים נדחקים החוצה כשאינם תואמים את רוח התקופה? נוסף על כך הבטנו על השימוש ההולך וגובר בבינה מלאכותית במצבי חירום ובחנו כיצד היא יכולה לסייע בעתיד – וממה כדאי להיזהר.

סרטים תמיד היו ותמיד יהיו כלי רלוונטי לניתוח מציאות. על כן התקיימו במכון כמה הקרנות של סרטים שהצליחו להאיר באור אחר את המצב, גם אם הם לא נעשו על המלחמה הזאת באופן ספציפי. הפרספקטיבה שסרטים וסדרות כגון קרוב-רחוק قربة غربة, לאחוז בליאת (שדווקא עוסק ישירות בחטופי המלחמה) והדונם של סבתא מעניקים לנו מצליחה לייצר קישורים וחיבורים רלוונטיים להבנת התמונה הגדולה.

איך ממשיכים הלאה?

עם זאת, יש גם תקווה בתוך האסון המתמשך. המכון המשיך לבדוק הצעות לפתרונות למצב, לדוגמה באמצעות הגדרה מחודשת של מושגים שכבר נשחקו מרוב שימוש, כדי לייצר שפה חדשה לשיח אפשרי. מה הם "שלום" ו"ניצחון" בהקשר של הסכסוך הנוכחי? האם "קונפדרציה" יכולה לשמש פתרון? הניסוח של המושגים הללו התרחש במסגרת כנס "כשהדברים מתפרקים: עתיד ישראלי ופלסטיני בצל החורבן", שהפגיש ידע אקדמי וניסיון מעשי כדי לחשוב על אופק חדש למשבר ולהניע תיקון בעולם.

אחד המסמכים המשמעותיים שפרסם המכון בשנה החולפת הוא "היום שעכשיו", שמנתח את התהליכים ההיסטוריים שהובילו ל-7 באוקטובר ומציע דרכים להשגת פיוס בין הפלסטינים לישראלים. בפרק מיוחד של הפודקאסט "יריב ראוי" דיברנו על מה שצריך לקרות כדי ש"היום שאחרי" אכן יתממש ועל האתגרים שניצבים לפנינו בדרך לשם.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא, חשוב לזכור, לא הסכסוך המתמשך הארוך היחיד בהיסטוריה. בימים אלה אפשר לנסות לשאוב תקווה מסכסוכים אחרים שהצליחו להיפתר ולהביא לשלום בר קיימא. אנו מקווים שבמהרה יהיה כך גם אצלנו, עם כמה שפחות כאב בדרך.