מאמרו של דותן הלוי שב למערכה הבריטית על ארץ ישראל, אבל במקום לעסוק שוב בהסתערות הפרשים האוסטרלים על באר שבע או בכיבוש ירושלים, הוא בוחן אפיזודה משמעותית שנדחקה לשולי הדיון ההיסטורי וההיסטוריוגרפי: חורבנה של העיר עזה, שבמהלך 1917 נחפרה בידי העות'מאנים על הקרקע ונכתשה בידי הבריטים מהאוויר. כאתר הרס מובהק, עזה היא מרחב אידיאלי לבחון בו את ההבדלים המדומיינים והממשיים בין המערכה בארץ ישראל לבין "המלחמה הגדולה" כפי שנחוותה במערב אירופה. לטענת הלוי, הנטייה ההיסטוריוגרפית להפריד בין שתי החזיתות משקפת תפיסות אוריינטליסטיות על אודות המלחמה במזרח ועל אודות המזרח בכלל. המאמר מתמקד בייצוגיו של המסגד הגדול בעזה, שהופצץ על ידי הבריטים, ומראה כי דווקא הדמיון בין המסגד ההרוס לבין דימוי הכנסיות החרבות בחזית המערבית אִפשר לבריטים לקבע את ההפרדה בינם ובין יריביהם המוסלמים, ובתוך כך להציג את ארץ ישראל כמקום שניתן לשקם בו את האמונה ברעיון ה"קִדמה", שהושחת לבלי הכר בשדות הקטל באירופה.
מאמרים נוספים מגיליון זה
