"לפתע הוקם גשר אל מעבר לאלפיים שנה": מארכיאולוגיה מחולנת לארכיאולוגיה דתית — המקרה של בר–כוסבה, יגאל ידין ושלמה גורן

בשנים 1960–1961 נערכו בנחל חבר שבמדבר יהודה חפירות ארכיאולוגיות בראשות הארכיאולוג יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר ואחד מדובריה הבולטים של הארכיאולוגיה הישראלית בשיח הציבורי של אותם ימים. חפירות אלו הניבו ממצאים רבים, בהם צרור מכתבים שנשלחו מאת שמעון בר-כוסבה (הידוע בשם בר-כוכבא) לפקודיו באזור עין גדי, וכן שלדים שלגבי חלקם נטען כי הם שרידי לוחמיו של בר-כוסבה. תגליות אלו, ובראשן האגרות, נחשפו בפעם הראשונה על ידי ידין בבית הנשיא בירושלים, ועוררו עניין ציבורי עצום. אופן הצגתן לציבור שיקף את הקשר המורכב שבין ארכיאולוגיה ללאומיות. מחבר המאמר מבקש לבחון את מערך הדימויים והזיקות שנוצרו בשיח הציבורי בישראל בעקבות תגליות אלו בין דמותו הכריזמטית של יגאל ידין, מפקדו השני של צה"ל, ובין בר-כוסבה, מפקד צבא המרד נגד הרומאים במאה השנייה לספירה. המאמר מתחקה על נפתוליה של פרשה ארכיאולוגית-לאומית בת 22 שנה – מרגע גילוי האגרות והשלדים על ידי ידין ואנשיו בראשית שנות השישים של המאה העשרים ועד לקבורת אותם שלדים על ידי הרב הראשי לישראל (והרב הצבאי הראשי לשעבר) שלמה גורן, בל"ג בעומר של שנת 1982, בטקס צבאי מלא. פרשה זו חושפת את כישלונה ושברה של הארכיאולוגיה הישראלית, שביקשה לעשות שימוש בשפה וברטוריקה תיאולוגיות על מנת לכונן דת חילונית-לאומית.

https://doi.org/10.70959/tac.46.2016.143167