ההר והמבצר: קמפוס הר הצופים בדמיוּן המרחב הלאומי הישראלי

מקומו המבודד של קמפוס האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים מעבר לקו הירוק, יחד עם חזותו המבצרית, מכוננים אותו כאלטר-אגו של הקמפוס שבגבעת רם, המוקף במוסדות ממלכתיים ומשתלב בתוכם. היחס הוויזואלי שקמפוס הר הצופים מקיים עם העיר העתיקה, באופן שמהדהד אחריה אך גם מתבצר כנגדה, מעלה שאלות לגבי השיקולים שהנחו את מייסדי האוניברסיטה באשר למיקומה בשנת 1914 ולגבי רצונם של אדריכלי הקמפוס לקשור בין העיר העתיקה לקמפוס עם סיפוח מזרח העיר בשנת 1967. חיבור זה בוחן את האופן שבו שולב ההר בהיסטוריה הציונית ואת השפעתן של 19 שנות היותו מובלעת ישראלית בשטח ירדני על עיצוב המבנה המחודש של הקמפוס, ומנתח את מיקומו של הקמפוס ביחס לגבולות העיר והמדינה בתודעה הלאומית הישראלית. הציר המרכזי של הדיון — שנע בין ההיסטוריה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, תיאוריה והיסטוריה של אדריכלות, והחשיבה האנתרופולוגית על אודות מקום ואי-מקום — מתמקד ביחס האנכרוניסטי שמתקיים בקמפוס האוניברסיטה העברית הבנוי כמגהסטרוקטורה (Megastructure) בין מרחב הפנים ההיפר-קפיטליסטי לבין דימויו המבצרי.

https://doi.org/10.70959/tac.38.39.2011.1134