חינוך פורמלי, מגיל הגן ועד לבגרות, הוא אחד השירותים המרכזיים שהמגזר הציבורי אחראי לממן ולספק כמעט בכל מדינה ומדינה, וכן גם בישראל. במדינות המתועשות המתקדמות החברות בארגון ה-OECD, מממנת המדינה בממוצע כ-91% מההוצאה על חינוך יסודי, תיכוני ועל-תיכוני, למעט חינוך גבוה ובישראל שיעור זה אף מעט גבוה יותר; וגם שיעורי ההרשמה לבתי ספר ציבוריים גבוה מאוד, ונע מ-65% בבריטניה ועד ל-98% בשוודיה (OECD 2001). אולם לאחרונה ניכרת מגמה גוברת במדינות אחדות לבזר או להפריט את מערכת החינוך בדרך זו או אחרת, וקריאה כזו נשמעת גם בישראל. במחלוקת זו ננסה להבין תחילה מה מקורה של המעורבות הציבורית הגבוהה בחינוך יסודי ותיכון בארצות רבות כל כך, ולאחר מכן נבחן באילו דרכים אפשר לבזר או להפריט מערכת חינוך ומה הם היתרונות והחסרונות הצפויים בעקבות צעדים כאלה או אחרים.