סדקים בחומה

הדוח מנתח את תהליכי ההגירה הפנימית של האוכלוסייה הערבית–פלסטינית בישראל בשנים 2003 – 2023 , ומצביע על מגמה עקבית של מעבר לערים מעורבות וליישובים יהודיים. ההגירה נובעת משילוב של גורמי דחיפה )מצוקת דיור, תת–פיתוח והידרדרות בביטחון האישי ביישובים ערביים( וגורמי משיכה )זמינות דיור, שירותים והזדמנויות תעסוקה ביישובים יהודיים(, וכן מהתרחבות מעמד הביניים הערבי. מהנתונים עולה כי האוכלוסייה הערבית גדלה הן בערים המעורבות והן ביישובים יהודיים שאינם מוגדרים מעורבים — שבהם נרשם גידול חריג של 293% בתוך שני עשורים )לעומת גידול של כ 58%- ביישובים ערביים וכ– 70% בערים מעורבות(. נכון לשנת 2023 , בעשרות יישובים יהודיים ישנה אוכלוסייה ערבית בעלת משקל דמוגרפי, לעיתים מעל 5% . נתונים אלו מעידים שבמדינת ישראל ישנם כיום יישובים מעורבים רבים בהתהוות. הדוח ממסגר את התהליך הזה כדה–סגרגציה — הפחתה של ההפרדה המרחבית בין יהודים לערבים, שאינה מלוּוה בהכרח בשילוב חברתי או פוליטי. על אף התרחבות המגעים היומיומיים בין יהודים לערבים, התהליך מתקיים ללא הכרה מוסדית מספקת ולעיתים מלוּוה בהתנגדות ובהחרפת השיח הפוליטי המדיר, במיוחד מאז אירועי מאי 2021 וביתר שאת מאז אוקטובר 2023 . עם זאת, לצד תגובות הנגד מתהווים גם תנאים לקהילות משותפות ולחיזוק החוסן הבין–קהילתי. הדוח מראה שמדובר בתופעה כלל–ארצית בעלת השלכות מרחיקות לכת, וכי למדיניות הציבורית ולשחקנים מקומיים נועד תפקיד מרכזי בעיצוב עתיד היחסים בין יהודים לערבים בישראל. הדוח נחתם במבט אל העתיד ובהצגת התפתחויות אפשריות עם התמשכות תהליך זה.