מאמר זה מבקש לבדוק כיצד ארגונים אזרחיים המקדמים צדק סביבתי ועקרונות קיימוּת גלובליים מתמודדים עם מצב הממוסגר באמצעות מושגים של ריבונות, טריטוריאליות, הפרדה מרחבית ולאומיות. הוא מנתח את תגובת ארגוני הסביבה הישראליים להקמת גדר ההפרדה בין ישראל לגדה המערבית בשנים 2002–2006. ממצא בסיסי של מחקר זה הוא שארגוני הסביבה מילאו תפקיד מינורי בלבד בסוגיית הקמתה של גדר ההפרדה. ההסבר לממצא זה מעוגן בתזה המניחה שההיקף וההיתכנות של פעילות סביבתית אזרחית תלויים במידה שבה מושג הסביבה מתופעל ומובן מתוך אוריינטציית פעולה בסיסית. המאמר מציע כי המושג מתופעל בשני צירים בה בעת: האחד מסתמך על ההבחנה בין סביבה במובן של טבע ונוף לבין סביבה כאתר של אינטראקציה בין בני אדם לעולם הפיזי, והאחר מתייחס להבחנה בין סביבה כקשורה למרחב פיזי ריבוני נתון לבין סביבה כמרחב גלובלי שעניינו דמיון חסר גבולות.