מיקרו־פוליטיקה מקומית: לאומיות, הגזעה וניאו־ליברליזם בערי הפיתוח בדרום

להפרטת מערכות החינוך ושוק העבודה, שהחלה בשנות התשעים כתוצאה מאימוץ ההיגיון הניאו־ליברלי, היו השלכות משמעותיות על תושבי ערי הפיתוח, שמאז היווסדן היו מאופיינות באוכלוסייה מזרחית ובדירוג סוציו־אקונומי נמוך. רפורמות ניאו־ליברליות שהוחלו באופן דיפרנציאלי על קבוצות שונות של אזרחים יצרו מרחבים ניאו־ליברליים לא אחידים, שבהם חלק מהאוכלוסיות מוכפפות להגיון השוק ואחרות מוגנות מפניו. במאמר זה אנו מציעות ניתוח מיקרו־פוליטי מקומי החושף תהליך סימולטני של נישול וצבירה כתוצאה מטכניקות משילוּת ניאו־ליברליות. המאמר, המבוסס על מחקר אתנוגרפי של רעות ריינה בנדריהם המתעד את אופני הפעולה של הגרעין התורני במצפה רמון ועל מחקר סוציולוגי של סיגל נגר־רון הבוחן השכלה ותעסוקה של נשים מזרחיות בערי הפיתוח בנגב, מתמקד בתוצאות הפרטת החינוך הגבוה ושוק העבודה בעיירות דרומיות. הניתוח מראה כיצד טכניקות משילות מוּחלות באופן דיפרנציאלי על שתי קבוצות יהודיות – הגרעינים התורניים והאוכלוסייה המזרחית הוותיקה בערי הפיתוח בדרום – באופן שמיישם את הגיונות המפתח שבתשתית מדינת הלאום היהודית, דהיינו ההיגיון הלאומי־דתי וההיגיון המגזיע, ומייצר מרחבים ניאו־ליברליים לא אחידים המביאים לשימור ולתחזוק העליונות היהודית הכמו־אירופית המולבנת, ולהמשך נישול המזרחים הוותיקים מהון כלכלי וסימבולי.