מלחמת שבעה באוקטובר והמסגרת הקולוניאלית

המחלוקת ארוכת השנים בנוגע לאופיו הקולוניאלי של הפרויקט הציוני פרצה שוב בעקבות אירועי שבעה באוקטובר. מסה זו טוענת כי על אף הביקורת על מסגרת הניתוח הקולוניאלית, העימות הנוכחי בעזה הוא תוצאה ישירה של הפרויקט הקולוניאלי ההתיישבותי הציוני. פרויקט זה ממשיך לעצב באלימות את המרחב הפוליטי של ישראל/פלסטין ולדכא את הפלסטינים במגוון אופנים. כמו רוב המהלכים הקולוניאליים בהיסטוריה, גם הפרויקט הציוני התפתח דרך סדרה של דיאלקטיקות שליליות ואסימטריות שבאו לידי ביטוי, בין היתר, במתקפת הטרור האכזרית של חמאס בשבעה באוקטובר ובמלחמת הנקמה, הגירוש וההשמדה הישראלית שבאה בעקבותיה. המסה פורשת את התפתחות הקולוניאליזם הציוני הממשיך להתפשט – ואשר במסגרתו הוקמו יותר מ-1,100 יישובים – כהקשר היסטורי ומרחבי הכרחי להבנתה של מלחמת שבעה באוקטובר. אך כדי לספק הבנה עמוקה ומדויקת יותר, ולאור הביקורת על המסגרת הקולוניאלית, המוצדקת בחלקה, יש לדעתי להרחיב ולהעמיק את הבסיס התיאורטי של מסגרת זו, הסובלת כיום מפשטנות ומוסרנות יתר. לשם כך מוצעות כמה הבחנות מושגיות, למשל בין קולוניאליזם חיצוני לפנימי; בין קולוניאליזם מעבר לים לקולוניאליזם "צמוד דופן"; בין קולוניאליזם לכוחות מבניים אחרים שמצטלבים במרחב הקולוניאלי ויוצרים סכסוך טריאלי רב-ממדי (גיאופוליטי, קולוניאלי, אתנוקרטי) בין הירדן לים; ובין סוגים שונים של התנגדות – אזרחית, מוסרית, משפטית או אלימה – המעצבים בתורם את אופיו של הסכסוך. מול התיאוריות הנפוצות, חשוב לציין שחזונותיו הדתיים, הפוליטיים והאלימים של חמאס ובני בריתו חורגים מאוד מתפיסות אוהדות של מאבקי ילידים השולטות באקדמיה המערבית. בהתאם, המסה מבחינה בין דה-קולוניזציה, השואפת לתיקון עוולות היסטוריות והקניית זכויות מלאות לעם הילידי לצד חברת המתיישבים או בתוכה, ובין קולוניאליזם נגדי, השואף להכניע ואף להשמיד את אותה חברה מיישבת. בתוך מתח הרסני זה קיים צורך דחוף בגיבוש חזון דה-קולוניאלי בין הירדן לים, המבוסס על מאבק לא אלים לשבירת האפרטהייד, קידומו של פיוס על בסיס שוויון, וכינון קונפדרציה דמוקרטית ישראלית-פלסטינית.

צילום: יהל גזית, כפר מוחמאס בגדה המערבית, 2025