הנקרוגרפיה הפוליטית של המת-חי: על תיאוריה, ביקורת וזומבים

הזומבי חדל מזמן להיות דמות אזוטרית המופיעה בעיקר בסרטי אימה זניחים. מאז סוף שנות התשעים של המאה העשרים הוא זוכה לדיון מחקרי מעמיק בשלל דיסציפלינות. מטרת המאמר היא לבחון את מעמדו המשתנה של הזומבי כמטפורה פוליטית, את אופני ייצוגו ואת סוגי הביקורת שנוכחותו מייצרת. המאמר ממקם את הדיון על הזומבי ביחס למושג פוסט-הומניזם, אשר מבקש לבחון את ה"אנושיות" כרעיון המתעצב באופן תמידי דרך יחסי כוחות פוליטיים והקשרים חברתיים משתנים ומניח כי ה"אנושי" מכונן באינטראקציה מתמדת עם מה שמוגדר כאחר ושונה לו. המאמר בוחן כיצד המצב הפוסט-הומני של הזומבי בא לידי ביטוי בשני רבדים שונים. ברובד הראשון, נוכחותו הגופנית של הזומבי כמת מהלך מייצרת מתח בין הסופניות שהיא מקבעת מחד גיסא אל מול הבינאריות בין התפיסות של חיים ומוות שעליה היא מערערת מאידך גיסא. ברובד השני, הרפלקסיה על דמותו של הזומבי חורגת מההתמקדות באינדיבידואל ועוסקת בחציית סף אשר מעבר לו קיומה של החברה כולה מוטל בספק. לבסוף המאמר מראה כיצד האטרקטיביות של הזומבי, שניכרת בשנים האחרונות, הקהתה את יכולתו לשמש כלי לניתוח ביקורתי כדימוי פוסט-הומני. על מנת לפתח טיעון זה, החלק המסיים של המאמר עוסק בייצוגים של ישראל בז'אנר.

https://doi.org/10.70959/tac.43.2014.1544