במאמר זה מציע יהודה שנהב מבט רפלקסיבי על מה שהחמיץ בתקופת כהונתו כעורך השני של כתב העת תיאוריה וביקורת (1999–2009). שנהב חוזר לשהרבני, שמו הקודם, ומפקיד בידו את המשימה לחשוף את העיוורון של התיאוריה הביקורתית, אשר ביחסה אל הערבית משכפלת למעשה את קווי המתאר של הסגרגציה הלשונית שבתשתית הקולוניאליזם הישראלי. לדברי שנהב, האנאלפביתיות של היהודים הישראלים בשפה הערבית (פחות מאחוז אחד מהם מסוגלים לקרוא טקסט בערבית) היא לא רק מכשול בפני צמיחתה של מחשבה ביקורתית משותפת ליהודים ולפלסטינים, אלא גם סימפטום מוקדם של אותו הר געש שעתיד להתפרץ ברעש גדול מתוך כלא העברית המשיחית המחולנת.

https://doi.org/10.70959/tac.50a.2018.129150