שָׁלוֹשׁ מַסֶּכְתּוֹת

שירתה של יבגניה וז׳ליאן נטועה במטוטלת ההשוואתית של זהות וזיכרון על ציר רוסיה-ישראל-רוסיה. בשלוש מסכתות שיריות — על ספרות, על מרחב ועל זיכרון — היא מצליבה דימויים מכאן ומשם.
וז׳ליאן הגיעה לישראל ממוסקבה, שבדימוייה הפואטיים היא התגלמות של ספרות ותרבות, שירה ויצירה בחֵמר. אך היא הגיעה גם ממוסקבה של מלחמה אל תוך המציאות החדשה של מלחמה ואלימות. שיריה מדברים על חפצים ובגדים משם ומכאן, אבל גם על ההמרה של אלימות אחת באחרת, אובדן אחד באחר, ועל פרידה מספרוּת, מחפצים שנעזבו בחופזה ומזיכרונות. זוהי יצירה רפלקסיבית שמפנה זרקור אל חוויית הכפל והחפיפה בין שני המקומות במצב של מלחמה — דמיון ושוני מדומים בין מרחב ונוף בישראל ובין מרחב ונוף ברוסיה.