שיחה שנייה | פרופ' אדריכל ערן נוימן ועמוס גיתאי

הכניסה לאולם בהרשמה מראש ועל פי הנחיות משרד הבריאות >

 

הארכיטקטורה והקולנוע אינן אמנויות אינטימיות. הן עוסקות ביצירה קולקטיבית הדורשת עבודה משותפת ושתיהן כרוכות בתרגום של טקסטים לצורות. האדריכלית מקבלת לידיה מִפרט המתאר את האתר, את הפונקציות של המבנה, את החומרים, וכן הלאה. אלו הם טקסטים שעליה להפוך לתוכנית צורנית במרחב תלת-ממדי. הקולנוען עובד עם תסריט, אבל גם לרשותו עומדות בתחילה רק מילים. מהות התהליך היצירתי היא המרת המילים הללו לדימויים חזותיים, לצורה טמפורלית ולאמירה קולנועית. הקולנוע של גיתאי מאפשר לממש תהליך אמנותי שיכול להתפתח ברציפות; להתמסר ליד המקרה ולבלתי צפוי; לקיים דיאלוג מתמשך בתהליך העשייה; ולהיות פתוח כל העת לבחינה מחדש של אפיוני הפרויקט למול עקרונותיו.

במפגש יוקרנו קטעים מתוך הסרטים בית (1980), גולם נדודים (1991), קדוש (1999), עלילה (2003), ושיר ערש לאבי (2012).

על הסדרה:

יותר מבכל מקום אחר, במזרח התיכון מלאכתו של הקולנוען דומה לזו של הארכיאולוג. היא כרוכה בחשיפה זהירה של שכבות חיים; ובבחינה של זיכרונות וסיפורים מן העבר ובתוך כך גם להיות רלוונטית ולגעת בסוגיות אנושיות בנות ימינו. מכאן, עולה לכן גם השאלה מה קורה לאסתטיקה הקולנועית כאשר היא נחבטת בעקרון ההמחשה? האם המורכבות הארכיאולוגית בעשייה בקולנועית במזרח התיכון עדיין מצליחה לשמר או להציג אופן של אתיקה קולנועית. שאלה זו, לצד סוגיית הקולנוע בהקשר גיאופוליטי משתנה תדיר, תידון בסדרה הנוכחית. הסדרה מבוססת על סרטיו של עמוס גיתאי וקטעים מהם יוקרנו במהלך המפגשים.

בהשתתפות

פרופ' אדריכל ערן נוימן, אוניברסיטת תל אביב

עמוס גיתאי, אדריכל בהכשרתו, בוגר הטכניון ובעל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברקלי