על סדר יום חדש וקבוצת המחקר שקמה במכון

בראשית 2021, בשלהי סגרי הקורונה והתמורות שיצרו בשגרת היום והעבודה, התכנסנו כדי לשרטט קווי מתאר של מציאות פוסט־קפיטליסטית בהנחיית ד״ר כפיר כהן לוסטיג. קבוצתנו היתה אחת מקבוצות המחקר של מכון ון ליר שהוקדשו לפיתוח המחשבה הפוסט-קפיטליסטית בכללה. נמנו עליה ארבעה חברים, שתי סופרות ושני סופרים: מיכל ספיר, תהילה חכימי, אסף גברון ואני. מטרתנו בשרטוט קווי המתאר לא הייתה בהכרח להעמיד דגם לארגון חברתי־כלכלי־מדיני ממשי, אלא ליצוק בסיס לספרות שעלילותיה יתרחשו בעתיד קרוב, עתיד שהשתחרר מהמנגנון השוחק של כלכלת שוק חופשי חסרת עכבות.

אולם קודם שניגש ליצירת הספרות היה עלינו לברר את פשר מונח היסוד, ״פוסט־קפיטליזם״. מסוג המונחים שמעוררים בתחילה תמיהה, שלא לומר רתיעה ואי אמון באפשרות להִתרגם לצורת חיים בת השגה, אך בעיון קרוב נעשה לחיוני ומתבקש. מובנו הראשון והרחב כשמו כן הוא: סדר כלכלי הצומח מן הקפיטליזם ויורש אותו. אולם אין בכך לטעון שכל סדר כלכלי המחליף את הקפיטליזם הוא ״פוסט־קפיטליסטי״. בדיוננו בחרנו במובן צר יותר של המונח, סדר כלכלי שנשען על שני מהלכים מרכזיים שנולדו מן הקפיטליזם ומחישים את קיצו לטובת סדר חברתי וכלכלי צודק ושוויוני יותר.

חלופות לעולם השוקע לאיטו

המהלך הראשון הוא האצה טכנולוגית המייתרת חלקים נרחבים של העבודה האנושית, אם על ידי מיכון פיזי ואם על ידי דיגיטציה ובינה מלאכותית. שכלולם של אמצעי הייצור מסוגל מצד אחד להבטיח חברת שפע אך מן הצד שני מפחית את כח האדם הנדרש לתפעול אמצעי הייצור הללו. בד בבד היעילות והתפוצה של שירותי הרפואה הביאו להארכת תוחלת החיים ולגידול באוכלוסיית העולם.

המהלך השני הוא משבר האקלים, הניצול האגרסיבי של משאבי הטבע בשם עקרון הרווח של הקפיטליזם הגלובלי, האסונות האקולוגיים שחולל, הצטמצמות האזורים הראויים ליישוב ותנועות ההגירה הגדולות שנוצרו כתוצאה מכך.

נדמה שההיערכות היחידה להתמודדות עם המהלכים הללו היא הפרדה גורפת בין העבודה ובין פרנסתם של הפרטים בקהילות חדשות, הפרדה שתחייב יצירת שיטות כלכליות חדשות, שיטות שהשיקול העליון שלהן יהיה המודעות הסביבתית ולא עקרון הרווח, ומחשבה מחודשת על סדרים מדיניים ולאומיים.

אל הסוגיות הסבוכות הללו צללנו בחדווה, שכן, מה יותר מרומם את הנפש מאשר חשיבה על חלופות טובות יותר לעולם השוקע לאיטו בקדרות ובשנאה ומתמלא אותות של יום הדין?

2066: שרטוט המציאות החדשה

במשך שנה ליבנו את ההיבטים של מציאות פוסט־קפיטליסטית שתתכונן באזורנו, במהרה בימינו, בשנת 2066, ואת התנאים והנסיבות שיהפכו אותה מתאוריה מפתה לממשות. פתחנו בתכנונה של מערכת גאופוליטית חלופית באזורנו, המזרח התיכון, באיגודו הבלתי נמנע ובחלוקתו למחוזות, ישויות קהילתיות בעלות ריבונות משלהן החבות דין וחשבון לגג השלטוני שלהן, מועצת איחוד המזרח התיכון.

משם עברנו לעסוק בשאלות כלכליות, שהמרכזיות בהן היו: כיצד יובטח שכר אוניברסלי בסיסי לכל חבר.ה בישות המדינית? כיצד יובטח דיור חינם לכל נזקק? איך לא ידוכאו כוחות היצירה והיזמות אף שיחולצו ממלכודת התחרות האינסופית, אבן השתייה של הקיום הקפיטליסטי?

התשובה שקיבלנו עלינו היא שלמציאות הזו נחוצות שתי כלכלות: כלכלת תשתית, שבה נקבעים צורכי הציבור במשאלי עם ושעות העבודה הדרושות לספקם מחולקות שווה בשווה בין חברי הישות המדינית; וכלכלה פרטית, המבוססת על הון ועל יוזמות של אזרחיות ואזרחי הישות המדינית. בין שתי הכלכלות, הציבורית והאישית, מתקיימים חילופים מתמידים. יוזמה פרטית שהוכחה נחיצותה לצרכי הקבוצה תהפוך לחלק מכלכלת התשתית ותמומן ממשאבי הציבור, ואילו רכיבים בכלכלת התשתית שהתברר שאינם הכרחיים, יופרטו. אז גם הכרענו בדבר הפיתוחים הטכנולוגיים, שבתצורתם העוברית אנחנו כבר משתמשים יום יום וסביר שיהוו תשתית להתנהלות המציאות הקיבוצית שבדינו.

אחר כך הפלגנו לחיבוטים דוחקים לא פחות, שאלות של המבנה המשפחתי, זהות, מגדר, דת, מיניות, טבע האדם, שאלות לשוניות. פה עצרנו, שכן נדמה לנו שבשאלות הללו מתעורר הדחף הספרותי שלנו, כלומר הדחף לבחון את השאלות הללו בצורה שאינה מופשטת כי אם על ידי תרגומן לדמויות חיות ולקונפליקטים מוחשיים והתחקות אחר השלכותיהם הנפשיים והרגשיים של הקונפליקטים.

בנקודה הזאת נפרדנו, שבנו לקיומנו הנבדל. כל אחת ואחד מאיתנו פרשו לכתיבת נובלה שעלילתה תתרחש במציאות המשותפת אך שבמוקדה יוצבו השאלות הטורדות ביותר כל אחת ואחד מאיתנו באופן אישי, גם בהווייתנו העכשווית, על פי נטיות ליבנו וטעמינו הייחודיים. לא במפתיע ארבעתנו בחרנו למקם את סיפורינו באזור גדות הירדן (ישראל, פלסטין, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה של זמננו).

לארבעתנו היה גם ברור שתכלית היצירות שלנו אינה עשיית נפשות לרעיון הפוסט־קפיטליסטי ואין כוונתן להפוך אותו לאוטופיה תמימה. עליהן לפעול כספרות ספקולטיבית כל דבר ועניין – להבין שחלקים מן הטבע האנושי לא ישתנו, וחלקים אחרים הם פרי החינוך, תנאי הקיום ומערכת האמונות של האדם – ושעלינו להיות דרוכים ליחסים המתוחים בין החלקים השונים, ובדריכות זו, להעצים עוד את הממשות של סדר כלכלי, חברתי ותרבותי שהנחות היסוד שלו שונות במובהק מההנחות שהתרגלנו לקבל כבלתי נמנעות.

בחודש יוני 2023 התקיים בחנות הספרים רידינג בתל אביב ערב קריאה ודיון בעקבות הנובלות. בעלי היצירות קראו קטעים מהנובלות פרי עטם וסיפרו על תהליך העבודה, על הקשרים, על ההשפעות ההדדיות והמתחים שנוצרו בין העבודה הקבוצתית ובין הכתיבה האישית ועל המחשבות והתחושות שליוו אותם לאורך התהליך. הם גם שוחחו על המציאות הפוסט־קפיטליסטית ועל נחיצותה של ספרות המבקשת לחולל שינוי בעולם.

ואלו הספרים שהפרויקט הוליד: כשל זיכרון מאת שמעון אדף; הַמֶּלֶט מאת אסף גברון; מקשה אחת מאת תהילה חכימי; מאבק מתמשך מאת מיכל ספיר. כולם זמינים לרכישה באתר.

לרכישת ארבעת הספרים במארז מוזל >

לקריאת המאמר "החיים, קצת אחר כך: קריאה בארבע הנובלות הפוסטקפיטליסטיות" >