Cross-Cultural Interculturalism: The Sino-European thought of François Jullien

נושאו של המאמר הוא תצורתו הנוכחית של הממד הבין־תרבותי, והטעמים שבגינם קיימת דחיפות בהמשגתה. המאמר מצביע על כך שהגישה הרווחת לחקירה ולהמשגה של הממד הבין־תרבותי לוקה בחסר מכיוון שהיא מתבססת על מושגים השאובים רק מתרבות אחת, אף על פי שממד זה מותנה מלכתחילה בקיומה של אחרוּת המתבטאת בריבוי נקודות מבט הטרוגניות. אולם יש גישה אחרת להמשגת הבין־תרבותיות (interculturality) אשר אינה משחזרת פגם זה, גישה שאפשר לכנותה "חשיבה בין־תרבותית רפלקטיבית". לפי גישה זו, החקירה של הממד והמרחב הבין־תרבותי נעשית בכלים ובמושגים שנוצרים מתוך מפגש קונקרטי בין תרבויות שונות.

כדי להדגים זאת, המאמר פונה למחשבה הבין־תרבותית של הפילוסוף־סינולוג הצרפתי העכשווי פרנסואה ז'וליין. חלקו הראשון של המאמר מוקדש לרקונסטרוקציה של המשגתו את הממד והמרחב הבין־תרבותי, אשר מעוגנת בעצמה בשתי מסורות מחשבה שונות – זאת האירופית וזאת הסינית – ובמפגש ביניהן. מכאן עוקב המאמר אחר האופן שבו מחשבתו של ז'וליין נטועה במסורות אלו, ובמיוחד במסורת הסינית, המוכרת פחות, ומתחקה אחר המקורות והרעיונות הדאואיסטיים המעצבים את מחשבתו, ובמיוחד את התבססותו של ז'וליין על מושג האֵין הפורה והשימושי, או 無 wu.

בחינת התיאוריה הבין־תרבותית של ז'וליין מובילה למסקנה כי "עמדת־על" כגון מרחב חוץ־תרבותי או מטא־תרבותי, שתארגן ותסדיר מושגית את המפגש הבין־תרבותי, היא רעיון חסר מובן ותוכן. לבסוף, בתגובה למסקנה זו, מנוסח הרעיון של "חשיבה בין־תרבותית רפלקטיבית", שבבסיסו הטענה שהכלים שדרכם צריך לחשוב את המפגש הבין־התרבותי צריכים להיווצר ממאגר רעיוני שאינו שייך באופן מוחלט לאף אחת משתי התרבויות כי אם למרחב הביניים, ל"בֵּין" (entre, 間 jian), של המפגש ביניהן. מארג זה מורכב משזירה יחד, לבלי הפרד, של תפיסות העומק המטפיזיות של שתי התרבויות המעורבות.