Crisis-Laden Time: Temporal Crisis and Speculative Pregnancies during the Gaza War

מאמר זה יוצא מנקודת הנחה שהזמן המשברי והאסוני של מלחמת עזה מאופיין גם במשבר של זמן, משבר טמפורלי שבו העתיד מעורער ומוטל בספק וההווה מתקדם בקצב זר ובלתי נסבל. מתוך הנחה זו הוא מבקש לבחון שני מופעים של ספקולציה על היריון שרווחו בשיח בחברה היהודית בישראל במהלך המלחמה – אפשרות ההיריון של החטופות, ואפשרותו של "בייבי בום" צפוי בזמן המלחמה – ולחשוב כיצד הם שימשו להתמודדות עם המשבר הטמפורלי של המלחמה. המאמר עוסק בהריונות ספקולטיביים, אך עולה ממנו שהקשר בין היריון לספקולציה רחב ועמוק הרבה מעבר לספקולציות ספציפיות אלו: הוא מראה כיצד היריון הוא תופעה שתמיד מופעלות לגביה ספקולציות רבות, כיצד פעמים רבות ההיריון בשלביו הראשונים הוא בעצמו לא יותר מספקולציה, וכיצד הוא מהדהד את צורתה של הספקולציה בהחזקת יחס דומה כלפי העתיד, ובפרט העתיד המעורער והמאיים. בניגוד לניתוח הרווח שחושב על היריון ופריון נשי במלחמה "מבחוץ", מנקודת מבטם של הלוחמים, המנהיגים או החברה – כחלק מאמצעי הלחימה נגד האויב (באונס המוביל להיריון או בהשחתת גופן של נשים במטרה לפגוע, מעשית או סמלית, ביכולות הפריון), או כחלק מהתגייסות למען האומה ("הרחם הלאומי") – אני מבקשת לבחון את חוויית ההיריון "מבפנים", ולהשתמש בתובנות שעולות מבחינתה של חוויית ההיריון כדי להבין היבטים נוספים של תפקודו של השיח הספקולטיבי על הריונות במהלך המלחמה. בחינתם של ההריונות הספקולטיביים הללו מתוך הפרספקטיבה של חוויית ההיריון מלמדת לא רק על החברה בישראל בעת המלחמה, אלא גם על ההיריון עצמו. היא מערערת את היחס בין היריון ומוות, את מאפייני ההבחנה בין הריונות רצויים ולא רצויים, ואת הקשר שבין היריון ועתיד. בסופו של דבר, מטרתה לתת מקום לחוויות נשיות במחשבה על מלחמה, ולהבין את המשמעויות והמחירים שהשימוש בחוויות אלו לטובת המלחמה מטיל על חייהן וגופן של נשים.