מסה וביקורת – "הודו לה' כי טוב": מבט על ישראלים (י)הודים לאור תזת מִזרוח המערב
הרוחניות האלטרנטיבית בישראל כיום - מרחב הניו אייג', כפי שאפשר לכנות זאת - גדושה בזיקות בין המסורת היהודית למסורות הודיות. זיקות אלה נתפסות טבעיות הודות להשקפה הפֶּרֵניִאָליסטית, שלפיה מקור כל הדתות והתרבויות בגרעין אמת עתיק משותף. לפי תפיסה זו, הדתות המוכרות לנו כיום הן תוצאה של סילוף או של אי–הבנה של אותו גרעין.
גם היהדות מקורה באותו גרעין אמת עתיק, אבל חלקים ממנה אבדו, מסיבות שונות, בדרך הארוכה שעברה מאז. את החלקים החסרים, כך על פי אותה השקפה, אפשר לשחזר או לתקן מתוך היכרות עם מסורות אחרות, ובראשן מסורות הודיות.
ואמנם, ישראלים רבים החוזרים מהודו, עם שלל החוויות הדתיות/רוחניות שחוו במסעם, מאמינים כי פגשו שם בחלקים החסרים של היהדות. רבים מהם מצטטים גרסה זו או אחרת של המסורות היהודיות המספרות על המתנות שהעניק אברהם אבינו לבני פילגשיו (המסתמכות על בראשית כ"ה, ו'). מתנות אלה הן סודות וכלים רוחניים שהתגלגלו מאברהם לברהמה - הידע האברהמי–יהודי נוצק אל תוך וֵדה הודית. למעשה, יהודים ישראלים רבים בזירת הניו אייג' מאמינים כי בהודו שמורות תורות ופרקטיקות דתיות עתיקות ויקרות שאבדו ליהדות, או שאבדו בנבכי היהדות, ושיש לשחזרן.
ישראלים "חילונים", שטרם המסע להודו לא עוררה בהם היהדות כל משיכה, הזדהות או נוסטלגיה, חוקרים ומאמצים בחשק רב את הסודות האבודים של מורשת אברהם. ישראלים אחרים חוזרים לישראל ולמסורת היהודית בגישה חדשה, רעננה ופתוחה יותר – זו שנקטו במפגש עם מסורות הודו.
מדוע צריך היהודי את ההודי? האם הודו עוזרת ליהודים למצוא משמעות רוחנית בחייהם, וכיצד? מה מסייע לשיקום מערכת היחסים הרעועה של ישראלים עם זהותם היהודית-דתית/ רוחנית?
מאמרים נוספים מגיליון זה
