בלדי שיק: ביוגרפיה פוליטית וגבולות טעם המקום בישראל/פלסטין

בתוך הסצנה הקולינרית התוססת בישראל ובפלסטין, הבלדי מתגלה כמושג גבולי, פוליסמי ובלתי ניתן לתרגום. המושג, הנגזר מהמילה הערבית בלד (بلد), מייצג מגוון רחב של משמעויות ונקשר למושגים של זהות קהילתית ואותנטיות מקומית. כסמן הקשור למתח בין מודרניות למסורתיות, בין ילידיות לקדמה ובין כלכלה שיתופית לכלכלת שוק קפיטליסטית, הבלדי התפתח מכינוי המציין נחיתות פריפריאלית לכדי סמל לאומי-פלסטיני ולבסוף ל"שִיק-ילידי" נחשק, הנקשר לאופנות עכשוויות של קיימוּת ושל "טעם המקום". במאמר זה, המבוסס על ניתוח סוציו-היסטורי, על עבודת שטח אתנוגרפית מרובת אתרים ועל ראיונות עומק עם שפים, חקלאים, פעילי סביבה, יזמים ואנשי שימור, נראה כי הגבולות המרחביים והטמפורליים של הבלדי הם תמיד נזילים, ולא פעם גם מאתגרים גבולות גיאופוליטיים נתונים מראש. המאמר מתחקה אחר החיים החברתיים של הבלדי במרחב המקומי ובוחן את זיקתו לתהליכי המודרניזציה, הקולוניזציה ופיתוח הזהות הלאומית-פלסטינית, וכן את הקשר שלו לתהליכים של חיקוי, ניכוס וילידיות נרכשת מצד האוכלוסייה היהודית-ישראלית. באמצעות ניתוח דיאלקטי ויחסותי של מעברי ידע, חיקוי ותלות בין האוכלוסייה הילידית ואוכלוסיית המתיישבים, אנו ממשיגים את הבלדי כביטוי של מגע וטרנספורמציה – תוצר של תרגומים הדדיים, של נדידה לשונית ותרבותית ושל עבודה מתמדת על גבולות שאי-אפשר לשרטטם באופן חד-משמעי.

צילום: דניאל מונטרסקו