מאמר זה בוחן כיצד תנועת מאג״ה קוראת במגילת אסתר כבטקסט תיאולוגי־פוליטי, וכיצד הפכה אסתר למטפורה מרכזית באידיאולוגיה של המפלגה הרפובליקנית בשנים האחרונות. נקודת המוצא שלו היא הטענה שאנו מצויים ב״רגע אסתר״, אך במקום לעסוק באסתר כמטפורה ציונית – שבאה לידי ביטוי למשל בשיח על ״מלחמת פורים״ בפברואר 2026 – מתמקד המאמר ביהדות ארצות הברית, קרי בפזורה היושבת במרכז האימפריה. בהתבסס על שני מסמכים מכוננים הקשורים במכון הריטג׳ השמרני, מסמך המדיניות Project Esther (2024) וספרו של יורם חזוני God and Politics in Esther (2016), המאמר מציע רקונסטרוקציה של פירוש מאג״ה למגילה: קריאה אלגורית המשתמשת בחזית האחידה־כביכול של אסתר ואחשוורוש מול המן כדי לבסס חזית ״יהודו־נוצרית״ מול התנועה הפרו־פלסטינית, המוצגת כפולשת וכזרה לציוויליזציה האמריקאית. המאמר אינו מתמקד בהיבטים הקסנופוביים שבקריאה זו, אלא מציע ביקורת של רעיון הברית היהודו־נוצרית וטוען כי הוא מטשטש את המתחים הפוליטיים המובנים בין יהודים לנוצרים בארצות הברית. באמצעות מיקום הקריאה של מאג״ה על רצף ההתקבלות של המגילה בעת החדשה המוקדמת ובהיסטוריה האירופית והאמריקאית, המאמר מראה כי לצד הצגתם של היהודים כבני ברית מועדפים, מאג״ה למעשה ניזונה מן הפיצולים בקהילה היהודית, מתנה את תמיכתה בהם בנאמנותם לריבון, תובעת מהם קורבנות פוליטיים, ומצפה מהם להפוך ליהודי חצר נרצעים בחצרו של ה״מלך טראמפ״. במרכז הטיעון ניצבת דמותו של יהודי החצר – טופוס מרכזי בהיסטוריוגרפיה היהודית, שגילומיו הבולטים כיום הם דמויות כגון יורם חזוני, סטיב ויטקוף, ג׳ארד קושנר וסטיבן מילר – והדיון בה חותר לחשוף את פועלם של פוליטיקאים יהודים באשרור האידיאולוגיה של הכוח השליט. המאמר אינו מבקש לוותר על דמות יהודי החצר, הנתפסת כאן כמהותית לקיום היהודי הדיאספורי: דרך החזרה למגילה הוא מציע קריאה אלטרנטיבית, ומראה כי המגילה מתארת את אסתר ומרדכי כדמויות שפועלות מתוך ערנות למתח הבלתי ניתן לערעור העומד בבסיס הברית בין היהודים לכוח השליט.
מאמרים נוספים מגיליון זה
